מסרב לעזוב

חלום מופלא בדרכו אליי,

חיוך מתוק שיש בו רק טוב,

ואני נאחז בך, מסרב לעזוב,

בתוכי בטוח שזה הדבר הנכון.

כל צעד לוקח אותי לאן,

כל צעד לוקח אל מקום ישן,

דבריי נותרו על סף ליבך הסגור,

וכל שנותר הוא געגוע ולב שבור.

זה מרגיש כמו דרך שאין בה אמת,

הרגש מתנפץ והגוף כולו כואב,

פה ושם חוזר החלום בהבזקים וסימנים,

היכן שחווינו יחד לא מעט רגעים מאושרים.

הסערה לעולם אינה נפסקת,

המושכות נשמטות והאחיזה נחלשת,

המחשבה מקננת עמוק בראשי,

האם לתת לזמן להוביל את דרכי.

ופתאום זה חוזר אליי בתודעה,

אבק הדרך שעולה בכל צעד והחלטה,

חיוך מתוק שיש בו רק טוב,

ואני נאחז בך, מסרב לעזוב.

זה מרגיש כמו דרך שאין בה אמת,

הרגש מתנפץ והגוף כולו כואב,

פה ושם חוזר החלום בהבזקים וסימנים,

היכן שחווינו יחד לא מעט רגעים מאושרים.

פחד

זה מחלחל בתודעה, טיפה ועוד טיפה,

איך הנחתי לפחד לומר את דברו,

לצד נעימה ששורטת את הלב,

ורעם מתגלגל שאינו עוזב.

לא מבין מה עלה בדעתי בכלל,

איך הייתי כל כך פזיז ונמהר,

חלון נוסף שנפתח מיד נסגר,

איך הייתי כל כך פזיז ונמהר.

רואה אותך בעיני רוחי,

נמצאת כאן ועכשיו לצידי,

מניחה את ראשך על כתפי,

מקבלת את מי שאני.

לחש הפיתוי נמצא בכל פינה,

רוקח בי חשש לצאת מן הבועה,

החשש לטעות, החשש למעוד,

מותיר אותי במקומי, היכן שאני.

דורך במקום של לחץ מתגבר,

רוצה לעשות צעד ומיד חוזר,

אל אותה נעימה ששורטת בלב,

ורעם מתגלגל שאינו עוזב.

רואה אותך בעיני רוחי,

נמצאת כאן ועכשיו לצידי,

מניחה את ראשך על כתפי,

מקבלת את מי שאני.

סימני דרך

טובל בעולם של דמדומים, 

היכן שהתותחים רועמים, 

מלבים את הקרב שגועש,  

והשעון מתקתק ואינו מתרגש. 



שנתי נשברת בידי הגלים, 

שבאים ומתנפצים בעליות ובחדרים, 

את עקבות המסע הם מוחקים, 

את האש שלעולם נמצאת בתוכי. 



סימני הדרך אינם מרפים, 

הם עדיין כאן .. נושכים, נוגסים. 

לו רק ידעתי, לו רק הבנתי, 

מה הם אומרים.. בשעת דמדומים. 


השעות עוברות ואני עדיין ער, 

ער לתודעה שמשתוללת בחוצות, 

לגוף העייף שמבקש כיבוי אורות, 

ורגע נוסף שלעולם לא יחזור עוד. 



לילה לבן, מתקשה להירדם, 

האור מפציע, מנסה לנחם, 

מה שקרה לפני זמן שנשכח, 

מרגיש כאילו מעולם לא עזב. 



סימני הדרך אינם מרפים, 

הם עדיין כאן .. נושכים, נוגסים. 

לו רק ידעתי, לו רק הבנתי, 

מה הם אומרים.. בשעת דמדומים. 

חיים חדשים

בין ארבע פינות,

שומע קולות,

קולות של תקווה שהנה זה בא.

ימים ארוכים, לילות בודדים,

באים לקיצם, סימנים על הקיר.

הכל מתערבב

שמחה עם כאב,

היום מתקדם, הלב מדמם.

מחייך ונרגש, רזה וחלש,

רזה וחלש.

ריח של חופש באוויר,

צעד אל חיים חדשים,

חיים חדשים, חיים חדשים.

בין ארבע פינות,

שברי זיכרונות,

מילים ראשונות מבעד דמעות,

עוזב את הבית מלא ציפייה,

דורך במקום, אוחז בתקווה.

כל יום שעובר,

הכל שוב חוזר,

מקומות נשכחים בחדר שומם,

ירח חיוור מסתכל ושואל,

האם זה אתה, הבן האובד.

ריח של חופש באוויר,

צעד אל חיים חדשים,

חיים חדשים, חיים חדשים,

חיים חדשים, חיים חדשים.

בין ארבע פינות,

שומע קולות,

קולות של תקווה שהנה זה בא.

הולך וחוזר

השחר עולה בפתחו של יום יפה.

סימנים של אהבה עם הבוקר שבא.

 

הגוף מדבר, האור מסנוור.

השעון מתעורר, הולך וחוזר.

צולל אל תוך לחישה מתוקה.

רגעים לפני הבוקר שבא.

 

לזמן יש עולם משלו, היכן שאין מילים ואין דמויות.

רק צללים בצילם של קולות.

רק צללים בצילם של קולות.

פתיתי מחשבות.

 

השעון שוב דוחק. ובלחש גוער.

השעה מאוחרת. צריך למהר.

ואני מסתובב בסמטאות חיי,

לרגעים קטנים, לפני הבוקר שבא. ( X 2 )

 

לזמן יש עולם משלו, היכן שאין מילים ואין דמויות.

רק צללים בצילם של קולות.

רק צללים בצילם של קולות.

פתיתי מחשבות.

 

לזמן יש עולם משלו, היכן שאין מילים ואין דמויות.

רק צלילים וקולות.

צלליות בצילם של קולות.

פתיתי מחשבות.

הולך באמצע הדרך

הולך באמצע הדרך,

חוזר הביתה אלייך.

העצבות שאורבת בנשמתי

חולפת לה כשאת בליבי. 

תחושה של חיים בי עולה.

חיים חדשים, חיים אחרים.

מבטא את שלא העזתי לשאול,

מוציא החוצה, אומר בקול.

זהו שיר.. של אוהבים,

מהדהד למרחקים, 
עוד מהיום שהתאהבתי בך.
יום שאותו לעולם לא אשכח.. 

לא, לא אשכח..

הולך באמצע הדרך,

חוזר הביתה אלייך.

כשאת מרחוק מצפה לבואי,

כשאת מרחוק קוראת בשמי.

וכל שנותר לומר לך תודה,

על  רגעים של רוגע ורגש.

בשעת כאב או מעט אכזבה,

רגעים של עצב וגם שמחה

זהו שיר של אוהבים,

מהדהד למרחקים, 
עוד מהיום שהתאהבתי בך.
יום שאותו לעולם לא אשכח.. 

לא, לא אשכח..

שניות של שקט

חצוי בין האורות שבוהקים הם בטיילת,

דמותך שמפארת את רגע השקיעה.

שיערך שמתבדר בבריזה הנושבת,

והלב שנקרע בכל מילה.

האם את מרגישה את הזעקה שמתגברת,

האם את גם שומעת את קולות המלחמה,

הרגש משוטט, מחפש הוא את הדרך,

לצד געגוע שאינו נגמר.

אני נסחף, ברוח עף,

שניות של שקט בעולם שעצר מלכת.

אני מפליג במי התקווה.

חלום שתמיד שם נמצא.

תמיד שם נמצא. תמיד שם נמצא.

 

חצוי בין האורות שבוהקים הם בטיילת,

הנוף שמרתק ומסתיר את הדמעה.

זכרונך אינו מרפה בכל אבן דרך,

והלב שנקרע בכל מילה.

האם את מרגישה את הבעירה שמתעצמת,

האם את גם שומעת את אותו קול שדומם,

חושש ולא יוצא, חי הוא בפחד,

צל אפל וקודר.

אני נסחף, ברוח עף,

שניות של שקט בעולם שעצר מלכת.

אני מפליג במי התקווה,

חלום שתמיד שם נמצא.

תמיד שם נמצא. תמיד שם נמצא.