עכשיו אני כאן

בונה לי מדרגות היכן שארצה.

חיה את ההווה מעבר לקצה.

לא מסתכלת, מניחה מאחור.

מה שיהיה, לעולם לא יחזור.

 

ציפור נפשי מראה לי את הדרך.

תחושת הניכור עדיין מצלקת.

נחושה בדעתי להגשים, בלי

מגננות והגיגי מחשבה מציקים.

 

לבדי בעולם, מחפשת כיוון.

לבדי בעולם, מחפשת שינוי.

בונה לי מדרגות אל עתיד ורוד.

שלום עם עצמי, שיהיה לי טוב.

 

עכשיו אני כאן, רואה את האור.

המקום בו סבלתי, רחוק רחוק.

הילדה שבצד כבר אינה בודדה.

כמו לביאה נאבקת על מקומה.

 

אני רואה את היום שבו אצפה

ממרום המדרגות, היכן שארצה.

העולם יידע את כוחה של ילדה,

היוצרות התהפכו, עכשיו אני כאן.

 

לבדי בעולם, מחפשת כיוון.

לבדי בעולם, מחפשת שינוי.

בונה לי מדרגות אל עתיד ורוד.

שלום עם עצמי, שיהיה לי טוב.

בדרך לים

 השמיים פרושים, הרחוב כבר נרדם,

מלבד איש שיושב וכותב עוד מכתב.

השריר מכווץ, רעיונות כבר אינם.

המפעל כבר נסגר, בדרך לים.

 

קמטים וזיפים מעטרים את פניו,

נראה מעורפל, כמו חזר משדה קרב.

מעליו מחליקים צורות עננים.

לצידו יש בקבוק שנסחף בגלים.

 

אנשים ניגשים, שואלים לשלומו.

מציעים לו כוס מים ומקום בו לישון.

אבל הוא מסרב, בחיוך מבויש,

טוב לי היכן שאני כאן נמצא.

 

מרוקן את כיסיו, לא מוצא שם דבר.

מחפש בפחים, מאחורי הספסל.

תפוח אכול וגבינה יבשה.

שלל מפואר, לבטנו הריקה.

 

שעת בוקר מוקדמת, חולף בריצה,

על פניו של אדם שיושב על ספסל,

לצידו יש בקבוק ובתוכו יש מכתב.

הוא מביט לשמיים ותוהה מה עכשיו.

 

אנשים ניגשים, שואלים לשלומו.

מציעים לו כוס מים ומקום בו לישון.

אבל הוא מסרב, בחיוך מבויש,

טוב לי היכן שאני כאן נמצא.

יום עובר

יום עובר ואת כאן, עדיין איתי.

נשמעת ונחבאת לכלים לסירוגין.

נוצת כנף נשמטת אל שביל כורכר.

שביל אל מקום של סחף ופורקן.

 

מבקש ישועה מאותם רעשים.

להתמסר אל החספוס שבמגע.

אהבה ישנה שמתבשמת עם השנים, (עם השנים).

 

השמש בקרוב יורדת אל משכנה,

רוצה לשעוט אל מה שטוב.

לאחוז בו בידיי ולברוח הרחק מכאן,

מכל מה שסובב סביבי, והטירוף

מוצא מקום להימלט מן התהום.

 

לילה בא, הוא שם על, המדף,

מבקש שוב לצאת, לחוש את המרחב.

אהבה ישנה ממלאת את  

הריק שעוטף, תחושה של לבד.

 

נוצת כנף, לוחשת לי, אני כאן איתך,

ויש מקום אתה מרגיש, ת'האש שבליבך.

אהבה ישנה שמתבשמת עם השנים, (עם השנים).

 

השמש בקרוב יורדת אל משכנה,

רוצה לשעוט אל מה שטוב.

לאחוז בו בידיי ולברוח הרחק מכאן,

מכל מה שסובב סביבי, והטירוף

מוצא מקום להימלט מן התהום.