לעשות מה שבא

 ציפורים ישנות בין שמיים וארץ,

מתוך חשיכה שנמצאת שם בבית.

רגע לפני שהשמש יוצאת

והדרך תתמלא בפקק מתמשך.

 

מרתון של משימות רץ לי במחשבה.

שם שירים, תוכנית רדיו אהובה.

צלילים מנחמים את רעש המכוניות.

לעשות מה שבא, ומה שבא לעשות.

 

שוטף מעליי את סימני הלילה,

את האדם שמביט ושואל: התעוררת?!

כמה אפשר לדמם ולשאול

את אותן שאלות שפצעו כבר אתמול.

 

רגע לפני שחוצה את הצומת,

חושב אם בכלל זוכר את הכתובת.

בימים שבהם השיגרה היא אחרת,

          וההיגיון כבר מזמן, סיים עוד משמרת.          

 

תריסים נפתחים לקבל את הבוקר.

גל של געגוע, לתקופה אחרת.

לעשות מה שבא, ומה שבא, לעשות.

לעשות מה שבא, ומה שבא, לעשות.

 

שוטף מעליי את סימני הלילה,

את האדם שמביט ושואל: התעוררת?!

כמה אפשר לדמם ולשאול

את אותן שאלות שפצעו כבר אתמול.

נשף לבן

 

חי בקצה, מבלה את חייו

בחיפוש לא פוסק, להדחיק את הרעב.

בחלומותיו הוא אוסף אלומות של סמים.

שלוקחות אותו גבוה, עד לעננים.

 

בצעירותו הוא קיווה להגיע רחוק,

אבל משהו קרה ונכבה שם האור.

גלגל מסתובב והוא שוב מנסה,

מקווה שהפעם הוא יצליח לצאת.

 

קולות מסיבה נשמעים מסביב.

מעורפל, לא יודע אם אלה שדים.

הוא זועק, הוא צוחק, לצד אלה שאי-

נם שם היו בלילות, של נשף לבן.

 

תחושה של ערפול עוטפת את גופו.

בין אלומות של סמים שנמצאות שם איתו.

אושר של רגע מתפוגג, נעלם.

חוזר למקום של נשף לבן.

 

זיעה שוטפת את לילותיו הקרים.

נמצא רוב חייו ברכבת הרים.

בצעירותו הוא קיווה להגיע רחוק,

אבל משהו קרה ונכבה שם האור.

 

קולות מסיבה נשמעים מסביב.

מעורפל, לא יודע אם אלה שדים.

הוא זועק, הוא צוחק, לצד אלה שאי-

נם שם היו בלילות, של נשף לבן.