שא

 

דבר אינו הכרח,

קח את הזמן ותחייך,

מצא את האבן שתנחה את צעדיך,

ואת הדאגה תסיר מכל מחשבותיך.

כי אם תציץ לרגע במראה,

תמצא שם אדם שאין בו פגם,

שנותן מקום לעצמו ולנפשו,

ולתשובות הנמצאות בתוכו.

לעשות את מה שנשאר,

להספיק את מה שנותר,

וגם אם היום כבר נגמר,

שא עיניך אל יום המחר.

שא רגליך וצא אל המסע,

אל דרך סלולה באושר מופלא,

הבט במראה וראה את עמלך,

הבט למראה והוקר את פועלך.

כי המושלם אינו נזהר,

והחכם מכל זמנו עבר.

אם רק נמשיך ולא נירתע,

נגיע היכן שנפשנו כמהה.

לעשות את מה שנשאר,

להספיק את מה שנותר,

וגם אם היום כבר נגמר,

שא עיניך אל יום המחר.

שא עיניך אל יום המחר.

שיר מכתב

זוכר ימים יפים, של חום ואהבה,

זוכר את העיניים שעייפו מדאגה,

היית לי אור ובית, פתאום הלב נשבר,

מאז שאת הלכת, לא נותר לי דבר.

ידך המלטפת אבדה בסערה,

בלי לומר מילה, בלי קול אזהרה.

מחבק מה שנשאר,  חוזר אל העבר,

ילד תמים, עדיין לא מבין.

עדיין לא מבין.

מספר מה שקרה, מספר מה שהיה,

הדרך מתארכת, קולי אינו נשמע.

היית לי אור ובית, פתאום הלב נשבר,

מאז שאת הלכת, לא נותר לי דבר.

ידך המלטפת אבדה בסערה,

בלי לומר מילה, בלי קול אזהרה.

מחבק מה שנשאר,  חוזר אל העבר,

ילד תמים, עדיין לא מבין.

עדיין לא מבין.

עכשיו אני לבד, כותב לך עוד מכתב,

האופק מתבהר, מוצא את היש באיין.

הלב צמא אלייך, הלב זועק לאן,

מבקש את זרועותייך, אותך אזכור לעד.

ידך המלטפת אבדה בסערה,

בלי לומר מילה, בלי קול אזהרה.

מחבק מה שנשאר,  חוזר אל העבר,

ילד תמים, עדיין לא מבין.

עדיין לא מבין.

זוכר ימים יפים . .

יש אחת

יש אחת, נשמה טהורה.

חולמת על האיש שיקטוף את מבטה.

תחבור איתו יחדיו אל הדרך שאבדה.

יש אחת, נשמה טהורה.

משליכה את הכאב ונותנת מנפשה.

עוטפת בידיה עוד דמעה שנפרמה.

והוא מביט בה יושבת לבד,

והוא חושק בה מזה זמן רב.

בליבו מבקש את ידה,

אם היא רק תביט, היא לבטח תדע.

                                

והוא מביט בה יושבת לבד,

והוא חושק בה מזה זמן רב.

בליבו מבקש את ידה,

אם היא רק תסכים, הוא יהיה מאושר.

אם היא רק תסכים, הוא יהיה מאושר.

יש אחת, נשמה טהורה.

פניה חתומות, היא סוערת כסופה.

עיניה משקפות את האש שבתוכה.

יש אחת, נשמה טהורה.

ליבה עוד מצפה אל האיש שלא ידעה.

תחבור איתו יחדיו אל הדרך שאבדה.

והוא מביט בה יושבת לבד,

והוא חושק בה מזה זמן רב.

בליבו מבקש את ידה,

אם היא רק תביט, היא לבטח תדע. 

והוא מביט בה יושבת לבד,

והוא חושק בה מזה זמן רב.

בליבו מבקש את ידה,

       אם היא רק תסכים, הוא יהיה מאושר.       

אם היא רק תסכים, הוא יהיה מאושר.

יש אחת ..

שעת לילה

שעת לילה, הנר עוד דולק,

עומד בגאון, אינו מאכזב.

שעת לילה, מתקשה להירדם,

משהו מבעבע, משהו עולה.

שעת לילה, הסכר נפרץ,

נחיל של מילים חוצה את הסף.

שעת לילה, השקט נשבר,

דחף לא ברור, עט ונייר.

פיסת עבר שסיימה את מסעה כבר מזמן,

תמונת ראי שעתידה להיות אי שם,

תעלול מרושע מעולמו של התת מודע,

מי זאת יידע, מי זאת יידע.

שעת לילה, הנר עוד דולק,

עוד לא מאוחר, אפשר לתקן.

שעת לילה, רוצה כבר לישון,

אבל המילים מסרבות לעזוב.

שעת לילה, הרוח נושפת,

מניעה את הדף שעוד רגע נסגר,

שעת לילה, השקט חוזר

דחף לא ברור, עט ונייר.

פיסת עבר שסיימה את מסעה כבר מזמן,

תמונת ראי שעתידה להיות אי שם,

תעלול מרושע מעולמו של התת מודע,

מי זאת יידע, מי זאת יידע.

שעת לילה, השחר מפציע,

החושך עדיין תובע את מקומו.

שעת לילה, הראש עוד קודח,

מחפש את המילים החסרות.

פיסת עבר שסיימה את מסעה כבר מזמן,

תמונת ראי שעתידה להיות אי שם,

תעלול מרושע מעולמו של התת מודע,

מי זאת יידע, מי זאת יידע.

דמות בערפל

המחשבה הופכת לדמעה,

זולגת ומרווה את נפשה,

את הרגש הנסער שמסרב לוותר,

כמו סנה בוער ממשיך להילחם.

דמות בערפל מביטה בי ממרחק,

דמות אלמונית, עם חיוך דק,

אני הצל שלך, הוא אומר בלחש,

אני זה אתה, הוא אומר ברעד.

עיניו מניחות את שנסתר מעיניי,

פניו אומרות את שנאלם משפתיי,

אל דאגה, כי הדרך עוד ארוכה,

אל דאגה, אהיה תמיד איתך,

אל דאגה, הייה אתה.

המחשבה הופכת לדמעה,

שנושקת לסנה שעודנו נאכל,

מפיחות בו חיים שלא חווה מעולם,

תקווה ורצון לכבוש את העולם.

דמות בערפל מתרחקת,

מותירה בידי אבן דרך ללכת,

לצד הרגש שמסרב לוותר,

וסנה בוער שממשיך להילחם.

עיניו מניחות את שנסתר מעיניי,

פניו אומרות את שנאלם משפתיי,

אל דאגה, כי הדרך עוד ארוכה,

אל דאגה, אהיה תמיד איתך,

אל דאגה, הייה אתה.

תמונה

 פס קולך נטוע היטב בזכרוני,

החיוך המתוק והמבט הממיס.

נושם אותך בכל שבריר של מגע,

נושק לתמונתך שעדיין נותרה.

מתרחקת ברקע קווי השקיעה,

נעלמת אט אט בלי לומר מילה.

מותירה בליבי גחלת לוחשת,

מותירה בליבי גחלת בוערת.

וזה מרגיש כמו אובדן שליטה,

וזה מרגיש כמו דממה כבדה,

העולם קורס אל תהום חשוכה,

ורק תמונה נותרה, רק תמונה נותרה.

מבקש לגרש את הרגש שבוער,

אותו רגש שאמונים לך עוד שומר,

גם אחרי שבינינו הכל כבר נגמר,

ואותי את עזבת ברגע אחד נמהר.

אני חוזר אל החוף, אני חוזר אל החוף, שם

חרטנו את אהבתינו על החול הרך.

אל גלי הים ששטפו כבר מזמן,

את הלב שהיה ועכשיו נעזב.

וזה מרגיש כמו אובדן שליטה,

וזה מרגיש כמו דממה כבדה,

העולם קורס אל תהום חשוכה,

ורק תמונה נותרה, רק תמונה נותרה.

שקט

שקט חורך את הנשמה,

מאיים להפיל את הקירות,

כמעיין רדום שעוד רגע

יגעש ויקום מבין ההריסות.

נאבק לשמור על איזון

שעוד רגע מתערער.

לא לאבד את הראש.

לא להישבר, לא להישבר.

להתעלם, להתכחש,

להעמיד פנים ולחייך.

לך הצידה, תפוס מרחק

יהיה בסדר, אל תדאג,

והכעס.. שוחק עד דק.

השקט מאיים לצאת,

לשבור את מראית העין.

זו שניצבת בין כניעה לקיים

לבין מעט הספק שנותר עדיין.

חושש שלשוני תחטא במילה 

שאין ממנה דרך חזרה, 

והשקט שחורך את הנשמה,

מאיים לנפץ את השתיקה.

להתעלם, להתכחש, 

להעמיד פנים ולחייך.

לך הצידה, תפוס מרחק

יהיה בסדר, אל תדאג,

והכעס.. שוחק עד דק.

מחשבות וימים שחלפו, 

עולים בחסותו של השקט.

הנפש נכווית, לא נותר

בה עוד כוח ללכת, ללכת. 

והמצפון אינו מרשה,

אוזק את רגליי לרצונו,

לשאת את העול ולמחול,

לשאת את העול ולמחול.

יהיה בסדר, אל תדאג,

והכעס.. שוחק עד דק.