יום ראשון, 21 באוגוסט 2022

חוזר נעלם

 

מטרים ספורים לפני הקצה,

השטח בוער ואין מחסה,

הרגליים כבדות, תקועות במקום,

צעד אחד לפני התהום.

 

בכביש שליד התנועה עוד זורמת,

השמש שוקעת, סיימה עוד משמרת,

ירח מלא מתהדר בפיג'מה,

נראה כנוגע באדמה שעוד נמה.

 

אבנים נפגשות, זו לזו לוחשות,

את סיפורו של האיש שנמצא במסע,

על גבו הוא נושא תרמיל אשליות,

מבקש את אשר הוא מעולם לא ניסה.

 

מטרים ספורים לפני הקצה.

חולות המדבר חודרים את בגדיו.

הוא מניח את כליו, לוקח אויר .

מנער מעליו את הריק שבפנים.

 

ברוחו מחלחלת מחשבה עמומה,

אפשר שימשיך את נדודיו לעולם.

ברוחו מתגלגלת הכרה עגומה,

הוא מחזיק בעבר שחוזר נעלם.

 

אבנים נרגשות, זו לזו לוחשות,

את סיפורו של האיש שנמצא במסע,

על גבו הוא נושא תרמיל אשליות,

מבקש את אשר הוא מעולם לא ניסה.

 

בכביש שליד התנועה מתחדשת,

השמש עולה, הוא שוב יוצא לדרך.





יום שישי, 12 באוגוסט 2022

צליל חדש

 

הרגש מסרב לדעוך,

מבט אילם, עייף, בתעודות.

בנשמתי אני מפליג מכאן,

אל עתיד של צל וחופש.

 

תקווה שעוד אחזתי בה,

חלפה ולא אמרה לי אף מילה.

השמיים מעליי נופלים,

את עולמי דמדומים מנערים.

 

צליל בתוכי נשבר,

מבקש לחזור אל המירוץ של המחר.

יום חדש בפתח, קום תברח, תברח.

זמן הוא שחקן אכזר.

צליל חדש מושיע, קום תברח, תברח.

בקרוב הוא יגיע, רגע האמת.

 

חושב להיות אדם אחר,

לצרוח, מהכל להתנער.

להתרחק מכל מה שקורה.

אל עתיד של צל וחופש.

 

חוזר אל הלילות בהם

נשארתי מבולבל ולא ישן.

השמיים מעליי נופלים,

את עולמי דמדומים מנערים.

 

צליל בתוכי נשבר,

מבקש לחזור אל המירוץ של המחר.

יום חדש בפתח, קום תברח, תברח.

זמן הוא שחקן אכזר.

צליל חדש מושיע, קום תברח, תברח.

בקרוב הוא יגיע, רגע האמת.



 

הכוס הריקה

 

יושבת לה בדד בקצה

שדרת הכיסאות הגבוהים.

עם השדים שמסתובבים..

בתוכה, ומונעים ממנה..

 

אצבעותיה נוקשות בדפנות,

בקצב מהדהד,..

וחסר מנוחה, הדי השתיקה,

חודרים, מאיימים לנפץ את הכוס... הריקה.

 

והוא יושב, בפינה אפלולית, והיא אינה רואה.

הוא רוצה לגשת אליה, להיות לה כנף איתנה.

לרסק, את האבן הכבדה שיושבת על ליבה,

בעטייה היא עוטפת, את הכוס הריקה, 

את הכוס הריקה.

 

רוחות של תקווה מנשבות בליבו,

של האיש שלא ידעה..

הוא חפץ באושרה, שיהיה עד עולם.

הוא חולם.. את חלומותיה.

 

אצבעותיה נוקשות בדפנות,

עם הרגש שבוער.

אבודה בתוכה, היא רוצה אהבה,

לנפץ, לעזוב, את הכוס.. הריקה.

 

והוא יושב בפינה אפלולית, והיא אינה רואה.

הוא רוצה לגשת אליה, להיות לה כנף איתנה.

לרסק, את האבן הכבדה שיושבת על ליבה,

בעטייה היא עוטפת, את הכוס הריקה,

הכוס הריקה


עדיין אפשר לחייך

  עם אור שבוקע בין טלאיו של ענן, מזכיר שעדיין אפשר לחייך. החיים הם גלים ששוטפים את הים, והגן שוב יפרח, ירפא את הלב.   גשם ראשון מח...