להרגיש חסר

קולות נסתרים

מקהים את חושיי,

קולות נסתרים

זועקים אליי: די.

די לנסיבות שלעולם אינן נגמרות,

די לתהיות שלעולם אינן פוסקות,

צבע את התמונה שבתוך ליבך,

הנח בצד את כל מה שאוחז בך .

ואם תמעד, יהיה זה שכר לימוד,

ואם תשגה, יהיה זה לכף זכות,

כי עדיף כך מאשר להצטער,

כי עדיף כך מאשר להרגיש חסר.

קולות נסתרים,

גועשים בי ומלבלבים,

קולות נסתרים,

צפים בי ובוערים.

צא אל הדרך שסלולה בליבך,

צא אל האמת שנטועה בנפשך,

תפוס את מקומך בתמונה שצבעת,

היכן שתמיד שאפת, היכן שתמיד רצית.

ואם תמעד, יהיה זה שכר לימוד,

ואם תשגה, יהיה זה לכף זכות,

כי עדיף כך מאשר להצטער,

כי עדיף כך מאשר להרגיש חסר.

רכבת הרים

אני קופץ בין השירים,

חולף בין תקופות.

שובל של רגעים,

סחרור של תמונות.

נושא את שתיקתי

בימים צרים אלה,

הבטן מתהפכת עם

כל מילה שנכתבת,

כל שיר הוא סיפור חיים

מרגיש כמו ברכבת הרים,

רוצה לשנות את המסלול, 
באותו מדרון חד ותלול.

עכשיו אני כאן,

בליבה של האש,

זו שתוססת בתוכי,

ואומרת קדימה לך.

לך אל המקום,

היכן שליבך רואה לנכון,

אל תירא מהלא צפוי,

באותו מדרון חלק ותלול

כל שיר הוא סיפור חיים

מרגיש כמו ברכבת הרים,

רוצה לשנות את המסלול, 

באותו מדרון חד ותלול.

אני קופץ בין השירים, חולף בין תקופות. שובל של רגעים, סחרור של תמונות.

מים שקטים

אגלי המים נושקים לעלים,

נסדקים בין עננים אפורים.

נקישות נשמעות על גגות הרעפים,

והמחשבות מנקרות בין הסדקים,

מעוררים לבטים ויצרים נסתרים.

הרוח מרעידה את המים השקטים,

השתקפות נשברת לרסיסים,

מעגלים, מעגלים, נפתחים,

כמו גלים, כמו גלים,

והמים שקטים, והמים שותקים.

דמויות חולפות במעגלים,

דמותו של אדם בא בימים,

דמותו של עולל רך בשנים,

דמותן של ציפורים נודדות,

או סתם מישהו שמציץ לראות.

צמרות העצים נעות בפראות,

מאיימות להתרסק כאחוזי דיבוק,

גשר מטלטל, בין שפל לגאות,

משמיע קולות של פיהוק,

משמיע קולות של שיהוק.

דמויות חולפות במעגלים,

דמותו של אדם בא בימים,

דמותו של עולל רך בשנים,

דמותן של ציפורים נודדות,

או סתם מישהו שמציץ לראות.