בין שמים וארץ טובע את מבטי
בתהום המים שנופלים ושוקעים.
וקני הסוף שביניהם תוהים,
מיהו האדם שעומד שבור בלי מילים.
המסך נכבה, (כאילו אומר) מה קורה איתך,
בעודי מהסס ושוקל (בכובד ראש) כל מילה,
עם הפצע שבתוכי הולך ונפער,
וגעגוע ששורט את החלון שנסגר.
העונות מתחלפות ועדיין (מרגיש)
לכוד,
בין הצורך לשקוע והאמת שבחוץ.
הרולטה מסתובבת, על קצהו של
חוט,
שעוד רגע נקרע ברגעי שפל וגאות.
הקרב בעיצומו בעודי עצור במקום,
קרב חפירות נוסף מעבר לכל דמיון.
לשבור ת'כלים גם אם זו טעות מרה.
אולי מכאן תצמח ברוחי הגאולה.
בין שמים וארץ אני שב אל ביתי,
אל המסך שנכבה ועדיין ממתין.
אל החדר שהיית בו לפני מספר חודשים.
אל האדם שנמצא בו, שבור בלי מילים.
העונות מתחלפות ועדיין (מרגיש)
לכוד,
בין הצורך לשקוע והאמת שבחוץ.
הרולטה מסתובבת, על קצהו של חוט,
שעוד רגע נקרע ברגעי שפל וגאות.
