שנים הם מתקוטטים.
שנים, זה עם זו נשארים.
זוג מוזר שהגורל איחד,
ועכשיו מאוחר מידיי.
החדר בלאגן, כל היום אתה נרדם, רק אומרת.
אתה כועס, מבקשת שתתאפס.
ושוכחת מה עשית אז בערב.
זה מצב כבר לא נורמלי, עכשיו..
כך הם שנים ממשיכים.
חובטים במילים ומתבוססים.
ואני מביט, מהצד נואש, כמו רעל.
כך הם שנים ממשיכים.
שבים והולכים, ומתבוססים.
אני מביט מהצד נואש,
כמו רעל זה נספג.. בך, קצת ועוד קצת.
|
כבר לא יכולה יותר. ומייד, שוב חוזר הניגון. די, מספיק, לאגור דברים בארון המסכן שמבקש רחמים.
איני מסוגל יותר, ומייד, אתה חוזר למשבצת. עם הרגלים, שפוגעים בגופך הדועך. ובדרך כמעט שוב מועד שוב. זה
מצב כבר לא נורמלי, עכשיו.. כך הם שנים ממשיכים. חובטים
במילים ומתבוססים. ואני
מביט, מהצד נואש, כמו רעל. כך
הם שנים ממשיכים. שבים
והולכים, ומתבוססים. אני
מביט מהצד נואש, כמו רעל זה נספג.. בך, קצת ועוד קצת. |
