בוקר אור אני אומר בקול נרדם,
לזו שנשבעתי שאהיה לצידה.. עד עולם.
עם הרגש שנותר על אף אבק הדרכים,
עדיין נאחזים ברגעים קטנים, מאושרים.
הפרפרים בבטן כבר אינם צעירים,
השנים חולפות והם עדיין נמצאים.
לפעמים נראה שעוד רגע נפרדים,
הדלת.. כמעט נטרקת ואז עוצרים.
השמות שעל הדלת.. מכים בחדות,
כאן גרים באושר רב, באהבה ובחיוך.
זוג ברבורים שכבר אינם עוד צעירים,
פחות לבנים, אבל, יותר מנוסים, מנוסים.
יחד עומדים בפני רוחות של משבר,
הטירוף כמעט עולה ומאיים לחרב.
נחשוליו של הזמן שחולף, ואיך אני בורח מהלב.
יחד עומדים בפני רוחות של משבר,
שמאיים להרים גל, ולנפץ,
את האמת ששורפת מבפנים, את העולם שבנינו כל השנים.
העיניים רטובות, מגשרות
על הפער, לבנה, לבנה שוב נברא החלום.
עם הרגש שנותר על אף אבק הדרכים,
עדיין נאחזים ברגעים קטנים מאושרים.
נשימות כבדות עולות, אי שם בין התמונות, זכרונות.
איך אהבנו ועכשיו מדברים רק מרחוק, מרחוק.
יחד עומדים בפני רוחות של משבר,
הטירוף כמעט עולה ומאיים לחרב.
נחשוליו של הזמן שחולף, ואיך אני בורח מהלב.
יחד עומדים בפני רוחות של משבר,
שמאיים להרים גל, ולנפץ,
את האמת ששורפת מבפנים, את העולם שבנינו כל השנים.
