חושך
כמעט ואין אור,
עיניי פקוחות,
מסרב לישון,
עוטה שמיכת שריון.
כולי מכווץ,
מחשבות של אימה,
משתקות את התנועה,
פחד מהלא נודע,
מחלחל לתת מודע.
חושך
היכן את, אהובה.
חושך,
כמה את חסרה.
האוויר דליל,
אני מעוות פנים,
מטשטש קווים,
מפנה גב אל הקיר,
אובד בין הצללים.
כמעט ואין קול,
מלבד תקתוק השעון,
מוכן לקרב בהזיה,
אוחז בקרנות התפילה.
חושך
היכן את, אהובה.
חושך,
כמה את חסרה.
No comments:
Post a Comment