עולם

איך שהזמן עובר,

משנה את פניו של העולם.

לעיתים מרפא ולפעמים

מותיר צלקת נוראה.

המירוץ לעולם אינו נפסק,

והזמן אינו מותיר פתח לחרטה.

צמא לאור שהיה ונגנז,

הנאות קטנות שלא חווית די.

יש שיגידו שזו עוד בועה,

יש שיגידו שיש עוד תקווה.

עולמך נמצא שם באופק.

רק להושיט את היד ולאחוז.. חזק חזק.

איך שהזמן עובר כל כך מהר,

בעודך טרוד בכל חוץ מאשר בך.

הלב יוצא בקריאה אחרונה,

פתח את החלון לעולם שכולו שלך.

הזמן אינו משקר, פניו הם חייך,

היכן היית עד עכשיו ומה עשית.

מעגל סבוך שאין לו מוצא,

והאש שבוערת ואינה מרפה.

יש שיגידו שזו עוד בועה,

יש שיגידו שיש עוד תקווה.

עולמך נמצא שם באופק.

רק להושיט את היד ולאחוז.. חזק חזק.

היא והוא

היא יושבת לה לבד,

נושאת את המצפון שבלב,

וזה כואב, זה כל כך כואב.

הוא חושק בה די מזמן,

רוחו שבורה אל מול דמותה,

קול דממה, נשימה כבדה.

שיר אהבה מתנגן עולה מליבו,

קום ועשה מעשה, אמור לה שלום.

שיר אהבה מתגלגל עולה מליבו,

קום ועשה מעשה, אמור לה שלום.

היא מסתובבת סביב עצמה,

כרוח סופה, היא אינה מרפה,

בלי אף מילה, בלי אף מילה.

הוא בליבו מבקש את ידה,

אם רק תקשיב, היא לבטח תדע,

קול דממה, נשימה כבדה.

שיר אהבה מתנגן עולה מליבה,  -   לכי לקראתו, אמרי לו שלום.

שיר אהבה מתגלגל עולה מליבה,  -   לכי לקראתו, אמרי לו שלום.

יד ביד שניהם הולכים,

ברית עולמים, זו לזו הם נודרים,
רחש גלים, את השקט שוברים.

שיר אהבה מתנגן עולה מליבו,  -   קום ועשה מעשה, אמור לה שלום.

שיר אהבה מתגלגל עולה מליבה,  -   לכי לקראתו, אמרי לו שלום.

היא יושבת לה לבד,

הוא חושק בה די מזמן,

ברית עולמים, זה לזו הם נודרים.

דפים מפוזרים

מפל של דמעות בלתי נשלט,  

מכתים את הכתב שעל גבי הדף,

הלב מתכווץ.. עם כל שינוי באוויר,

שמוצא את דרכו.. בשבילי הנתיב המהיר.

 

רשימת המכולת שעדיין תלויה,

היכן שהדרך אינה עוד סלולה.

מילה שנזרקת.. בשיאם של דברים,

ועכשיו משוטטת בליבם.. של אנשים.

 

לחישתה של הרוח נשמעת בבתים,

איך שהזמן נוגע בדפים המפוזרים.

לגימה חרישית, מצלצלת בין השמשות,

והנפש מסתירה את פניה התמימות, פניה התמימות.

רגעים של תודה, בך פועמים,

כשאתה מתפעם מזיו כוכבים.

תחנה אחרונה.. בטרם תמשיך

אל האופק שנפרש בשבילי הנתיב המהיר.

 

הצל שעוטף אותך בשעת דמדומים.

העקבות שנותרו, על קיומך מספרים.

היכן שהדמעות מתקבלות בברכה,

בעודך אוסף את הדפים, יומן מסע.

 

לחישתה של הרוח נשמעת בבתים,

איך שהזמן נוגע בדפים המפוזרים.

לגימה חרישית, מצלצלת בין השמשות,

והנפש מסתירה את פניה התמימות, פניה התמימות.

להרגיש חסר

קולות נסתרים

מקהים את חושיי,

קולות נסתרים

זועקים אליי: די.

די לנסיבות שלעולם אינן נגמרות,

די לתהיות שלעולם אינן פוסקות,

צבע את התמונה שבתוך ליבך,

הנח בצד את כל מה שאוחז בך .

ואם תמעד, יהיה זה שכר לימוד,

ואם תשגה, יהיה זה לכף זכות,

כי עדיף כך מאשר להצטער,

כי עדיף כך מאשר להרגיש חסר.

קולות נסתרים,

גועשים בי ומלבלבים,

קולות נסתרים,

צפים בי ובוערים.

צא אל הדרך שסלולה בליבך,

צא אל האמת שנטועה בנפשך,

תפוס את מקומך בתמונה שצבעת,

היכן שתמיד שאפת, היכן שתמיד רצית.

ואם תמעד, יהיה זה שכר לימוד,

ואם תשגה, יהיה זה לכף זכות,

כי עדיף כך מאשר להצטער,

כי עדיף כך מאשר להרגיש חסר.

רכבת הרים

אני קופץ בין השירים,

חולף בין תקופות.

שובל של רגעים,

סחרור של תמונות.

נושא את שתיקתי

בימים צרים אלה,

הבטן מתהפכת עם

כל מילה שנכתבת,

כל שיר הוא סיפור חיים

מרגיש כמו ברכבת הרים,

רוצה לשנות את המסלול, 
באותו מדרון חד ותלול.

עכשיו אני כאן,

בליבה של האש,

זו שתוססת בתוכי,

ואומרת קדימה לך.

לך אל המקום,

היכן שליבך רואה לנכון,

אל תירא מהלא צפוי,

באותו מדרון חלק ותלול

כל שיר הוא סיפור חיים

מרגיש כמו ברכבת הרים,

רוצה לשנות את המסלול, 

באותו מדרון חד ותלול.

אני קופץ בין השירים, חולף בין תקופות. שובל של רגעים, סחרור של תמונות.

מים שקטים

אגלי המים נושקים לעלים,

נסדקים בין עננים אפורים.

נקישות נשמעות על גגות הרעפים,

והמחשבות מנקרות בין הסדקים,

מעוררים לבטים ויצרים נסתרים.

הרוח מרעידה את המים השקטים,

השתקפות נשברת לרסיסים,

מעגלים, מעגלים, נפתחים,

כמו גלים, כמו גלים,

והמים שקטים, והמים שותקים.

דמויות חולפות במעגלים,

דמותו של אדם בא בימים,

דמותו של עולל רך בשנים,

דמותן של ציפורים נודדות,

או סתם מישהו שמציץ לראות.

צמרות העצים נעות בפראות,

מאיימות להתרסק כאחוזי דיבוק,

גשר מטלטל, בין שפל לגאות,

משמיע קולות של פיהוק,

משמיע קולות של שיהוק.

דמויות חולפות במעגלים,

דמותו של אדם בא בימים,

דמותו של עולל רך בשנים,

דמותן של ציפורים נודדות,

או סתם מישהו שמציץ לראות.

עד ש..

השנים עוברות כל כך מהר,

המחשבות מוצאות מקום אחר,

ועדיין בכל פעם ששנינו נפגשים,

שוב פורצים הרגשות והיצרים.

רוצה לצאת אלייך בקריאה נואשת,

וכל שיוצא זו שתיקה רועמת.

לצד תלאות שחישלו את רוחי,

ורצונות שעיצבו את דמותי.

כבר לא יודע מה לחשוב,

איך להמשיך את החלום,

עד שהרוח תנשוף ותייבש את הדמעות,

עד שהגל יעלה וישטוף את מה שלא.

השנים ניכרות בכל תנועה,

שתי וערב של קמטי דאגה,

כאשר ליבי מאבד מצבעיו,

סוער ומאוכזב הוא לשווא.

מסתיר את הדמעה, כואב בלי מילה,

ואת מתרחקת, בליבי מותירה צלקת.

לצד תלאות שיחשלו את רוחי,

ורצונות שיעצבו את דמותי.

כבר לא יודע מה לחשוב,

איך להמשיך את החלום,

עד שהרוח תנשוף ותייבש את הדמעות,

עד שהגל יעלה וישטוף את מה שלא.