שיר לאמילי ואביגייל (חרבות ברזל)

 ילדה לבדה, יושבת מביטה

על המתרחש סביבה, עדיין קטנה.

מתקשה בוודאי להבין מה קרה,

איך התהפך עולמה ביום חג שנגדע.

 

אתמול עוד הייתה בידיהם של זרים,

חסרי לב שהשחיתו את עולמה התמים.

עולם מלא בסביבתם של אנשים אהובים,

עכשיו הם אינם, אל מלא רחמים.

 

מה אכלת כל הימים,

ילדת תלתלים, מתיקות אין סופית?

האם הצלחת לישון בלילות,

חולמת חלומות על זרועות אוהבות.

ומי ניחם אותך ברגעים כשנשברת,

מתגעגעת אל הבית שממנו נקטפת.

 

מראות של זוועה נחשפו לעיניה,

חורש שרוף ובתים מעושנים.

מעולם לא ידעה את פניו של הרשע.

חושבת אולי שזה משחק של גדולים.

 

עכשיו היא חוזרת, אולי מפוחדת,

חופשיה שוב לחיות, בין עצים ושדות.

עדיין קטנה עם חיוך מלבלב,

חיוך שמסתיר את מה שבלב.

 

מה אכלת כל הימים,

ילדת תלתלים, מתיקות אין סופית?

האם הצלחת לישון בלילות,

חולמת חלומות על זרועות אוהבות.

ומי ניחם אותך ברגעים כשנשברת,

מתגעגעת אל הבית שממנו נקטפת.