מביט בשמיים

הוא מביט בשמיים אל בעלי הכנף,

ברוחו הוא רואה ציפור על ענף,

ממעט לדבר  עם חיוך מבויש,

תביטי בי הוא שר בקול מכונס.

הוא מביט בשמיים וכמעט נוגע,

מסתובב בעולם שסובב את חייו,

בין אלפי כוכבים שאינם משקרים,

בין סיפורים, שירים ומזמורים.

הציפור מביטה בו, שרה לו שיר,

שבת הביתה,  הו ילד פלא שלי.

אל ארץ הצבר, הארץ שאהבת,

אל ארץ הצבר, שאותה חיבקת.

הוא מביט בשמיים שמעליו,

ציגלה וביגלה מחייכים אליו,

מה שהיה, אל נא תעזוב,

מילה זו מילה, יהיה עוד טוב.

הוא מביט בשמיים, הרחק מכאן,

האם את עדיין זוכרת אותי, סיון.

הוא מביט בשמיים, עם חיוך מבויש,

תביטי בי הוא שר בקול מכונס.

הציפור מביטה בו, שרה לו שיר,

שבת הביתה,  הו ילד פלא שלי.

אל ארץ הצבר, הארץ שאהבת,

אל ארץ הצבר, שאותה חיבקת.