נגיעות של סוף

 

דפיקות מואצות אינן משקרות,

משהו קורה, אינו נראה.

חוסר אונים אוכל אותי מבפנים.

רוצה להימלט אל מאחורי הקלעים.

 

עם נגיעות של סוף את מתרחקת.

בין פנסי הרחוב והבתים את נעלמת.

מותירה אחרייך עקבות חבויים,

שיישארו בנפשי לילות וימים.

 

איך שכל יום ציפיתי (בגעגוע) שכבר יגיע הערב.

ובלילה פיללתי שלעולם לעולם

לא תעלה שוב השמש.

 

המילים שכתבת עדיין כואבות,

בקשתך החוזרת שאחדול להיאבק,

שאמשיך ואמצא מישהי מתאימה יותר,

כי את רק פנטזיה שאין בה אמת.

 

עם חשיכה האש שוב ניצתת,

מצוקה אלימה את דמי (היא) שוטפת.

חוסר אונים אוכל אותי מבפנים.

רוצה להימלט אל מאחורי הקלעים.

 

איך שכל יום ציפיתי (בגעגוע) שכבר יגיע הערב.

ובלילה פיללתי שלעולם לעולם

לא תעלה שוב השמש.

חוזר נעלם

 

מטרים ספורים לפני הקצה,

השטח בוער ואין מחסה,

הרגליים כבדות, תקועות במקום,

צעד אחד לפני התהום.

 

בכביש שליד התנועה עוד זורמת,

השמש שוקעת, סיימה עוד משמרת,

ירח מלא מתהדר בפיג'מה,

נראה כנוגע באדמה שעוד נמה.

 

אבנים נפגשות, זו לזו לוחשות,

את סיפורו של האיש שנמצא במסע,

על גבו הוא נושא תרמיל אשליות,

מבקש את אשר מעולם לא ניסה.

 

מטרים ספורים לפני הקצה.

חולות המדבר חודרים את בגדיו.

הוא מניח את כליו, לוקח אויר .

מנער מעליו את הריק שבפנים.

 

ברוחו מחלחלת מחשבה עמומה,

אפשר שימשיך את נדודיו לעולם.

ברוחו מתגלגלת הכרה עגומה,

הוא מחזיק בעבר שחוזר נעלם.

 

אבנים נרגשות, זו לזו לוחשות,

את סיפורו של האיש שנמצא במסע,

על גבו הוא נושא תרמיל אשליות,

מבקש את אשר מעולם לא ניסה.

 

בכביש שליד התנועה מתחדשת,

השמש עולה, הוא שוב יוצא לדרך.

צליל חדש

 

הרגש מסרב לדעוך,

מבט אילם, עייף, בתעודות.

בנשמתי אני מפליג מכאן,

אל עתיד של צל וחופש.

 

תקווה שעוד אחזתי בה,

חלפה ולא אמרה לי אף מילה.

השמיים מעליי נופלים,

את עולמי דמדומים מנערים.

 

צליל בתוכי נשבר,

מבקש לחזור אל המירוץ של המחר.

יום חדש בפתח, קום תברח, תברח.

זמן הוא שחקן אכזר.

צליל חדש מושיע, קום תברח, תברח.

בקרוב הוא יגיע, רגע האמת.

 

חושב להיות אדם אחר,

לצרוח, מהכל להתנער.

להתרחק מכל מה שקורה.

אל עתיד של צל וחופש.

 

חוזר אל הלילות בהם

נשארתי מבולבל ולא ישן.

השמיים מעליי נופלים,

את עולמי דמדומים מנערים.

 

צליל בתוכי נשבר,

מבקש לחזור אל המירוץ של המחר.

יום חדש בפתח, קום תברח, תברח.

זמן הוא שחקן אכזר.

צליל חדש מושיע, קום תברח, תברח.

בקרוב הוא יגיע, רגע האמת.

 

הכוס הריקה

 

יושבת לה בדד בקצה

שדרת הכיסאות הגבוהים.

עם השדים שמסתובבים..

בתוכה, ומונעים ממנה..

 

אצבעותיה נוקשות בדפנות,

בקצב מהדהד,..

וחסר מנוחה, הדי השתיקה,

חודרים, מאיימים לנפץ את הכוס... הריקה.

 

והוא יושב, בפינה אפלולית, והיא אינה רואה.

הוא רוצה לגשת אליה, להיות לה כנף איתנה.

לרסק, את האבן הכבדה שיושבת על ליבה,

בעטייה היא עוטפת, את הכוס הריקה, 

את הכוס הריקה.

 

רוחות של תקווה מנשבות בליבו,

של האיש שלא ידעה..

הוא חפץ באושרה, שיהיה עד עולם.

הוא חולם.. את חלומותיה.

 

אצבעותיה נוקשות בדפנות,

עם הרגש שבוער.

אבודה בתוכה, היא רוצה אהבה,

לנפץ, לעזוב, את הכוס.. הריקה.

 

והוא יושב בפינה אפלולית, והיא אינה רואה.

הוא רוצה לגשת אליה, להיות לה כנף איתנה.

לרסק, את האבן הכבדה שיושבת על ליבה,

בעטייה היא עוטפת, את הכוס הריקה,

הכוס הריקה

עד קצה העולם

 

ליבי לוחש, אל הימים כשהיינו צעירים.

הזמן נראה, כמו מתיחה שאיבדה את הבלמים.

וזה לא משנה אם עדיין,

יש סיכוי שנחזור עוד לשניים,

 

ואולי הזמן יעשה את השינוי,

המשבר יעבור, ואכיר במציאות,

ואולי את תביני, שעוד לא מאוחר.

ואולי האמת תיקח אותי מכאן

אל מקום בו אדע את מה שכבר נגמר.

ואולי את תביני, שעוד לא מאוחר.

עוד לא מאוחר.

 

רוצה לומר, את המילים שנבראו רק לך.

איך הכאב, אינו מרפה, מטלטל לי את הספינה.

יש בי קול שאומר לי עדיין,

יש סיכוי שנחזור עוד לשניים.

 

ואולי הזמן יעשה את השינוי,

.........

 

עצות עולות, אל תישבר, תכניס לראש סיפור אחר.

היא לעולם, לא תבקש לראות בך את האש.

תקוות זרוקות על הגדר, אתה חוזר ומשקר,

זה זמן לזכור, לא לוותר, מה ממך יישאר.

 

ואולי הזמן יעשה את השינוי,

.........

מחול החיים

מבזק חדשות מפלח את האוויר,

פיגוע דמים ברחובות העיר.

קורבן נוסף לשבט האחים,

והמילים, מילים, אין בהם לנחם את המתים.

ואיך אנשים שמתפללים,

קוראים לאובדנם של אחרים.

במחול סכינים הם בדרך שוכחים,

שלמילים, מילים, יש כוח, כוח להשחית.

ואין מי שיעצור את הטירוף,

בליבו של האיש שקורא להרוג.

ואין מי שימנע את מחול החיים,

בליבו הפועם של ההמון.

דעות חשוכות מלוות את עולמם,

דרך בלי תועלת, ואין מי שיזעק,

בגידופים וצעקות הם יורים צרורות,

והמילים, מילים, אין בהם לנחם את המתים.

ומסכנים האנשים שרק רוצים לחיות

ואין להם עניין בכל אותן נבואות.

של אותם משיחים, מחוללי מהומות,

ולמילים, מילים, יש כוח, כוח להשחית.

ואין מי שיעצור את הטירוף 

בליבו של האיש שקורא להרוג.

ואין מי שימנע את מחול החיים

בליבו הפועם של ההמון.

אלוהים שבשמיים היכן אתה?

ילדיך נטבחים ואתה שרוי בתענית של שתיקה.  

אלוהים שבשמיים היכן אתה?

הכנס בינה וחמלה, בליבו של כל אדם ונשמה.

מה יהיה

מה יהיה, מה יהיה איתי,

מה מצפה לי, מעבר לפינה.

מה יהיה, מה יהיה שלי,

מה שהיה לי, פשוט נעלם.

רוצה להספיק, לטרוף את הזמן,

בטרם יילך, יאבד לי לעד.

רוצה לראות, מה טומן לי הזמן,

מעבר לשם, כאן ועכשיו.

מה יהיה, מה יהיה איתי,

מה מצפה לי, מעבר לפינה.

מה יהיה, מה יהיה שלי,

מה שהיה לי, פשוט נעלם.

מה שנראה כמו מסע כה נפלא,

הפך במהירה לאשליה כה מרה.

החול בדרכים מכסה את הפנים,

שמסרבות לחייך, לקבל את הדין.

מה יהיה, יהיה איתי,

מה יהיה, יהיה שלי.

מה יהיה, יהיה איתי,

מה יהיה, יהיה שלי.

שיר שיישא את שמי בין אלפי כוכבים,

אהבה שתפציע באחד הימים.

השקט ייכנס ויניח את דעתי,

אשב במרפסת, השמיים מחייכים. 

מה יהיה, יהיה איתי,

מה יהיה, יהיה שלי.