דפיקות
מואצות אינן משקרות,
משהו
קורה, אינו נראה.
רוצה להימלט אל מאחורי הקלעים.
עם
נגיעות של סוף את מתרחקת.
בין
פנסי הרחוב והבתים את נעלמת.
מותירה
אחרייך עקבות חבויים,
שיישארו
בנפשי לילות וימים.
איך
שכל יום ציפיתי (בגעגוע) שכבר יגיע הערב.
ובלילה
פיללתי שלעולם לעולם
לא
תעלה שוב השמש.
המילים
שכתבת עדיין כואבות,
בקשתך
החוזרת שאחדול להיאבק,
שאמשיך
ואמצא מישהי מתאימה יותר,
כי
את רק פנטזיה שאין בה אמת.
עם
חשיכה האש שוב ניצתת,
מצוקה
אלימה את דמי (היא) שוטפת.
חוסר
אונים אוכל אותי מבפנים.
רוצה
להימלט אל מאחורי הקלעים.
איך
שכל יום ציפיתי (בגעגוע) שכבר יגיע הערב.
ובלילה
פיללתי שלעולם לעולם
לא
תעלה שוב השמש.
No comments:
Post a Comment