יושבת לה בדד בקצה
שדרת הכיסאות
הגבוהים.
עם השדים
שמסתובבים..
בתוכה,
ומונעים
ממנה..
בקצב מהדהד,..
וחסר מנוחה, הדי
השתיקה,
חודרים,
מאיימים
לנפץ את הכוס... הריקה.
והוא יושב, בפינה
אפלולית, והיא אינה רואה.
הוא רוצה לגשת אליה,
להיות לה כנף איתנה.
לרסק, את האבן
הכבדה שיושבת על ליבה,
בעטייה היא עוטפת, את הכוס הריקה,
את הכוס הריקה.
רוחות של תקווה
מנשבות בליבו,
של האיש שלא ידעה..
הוא חפץ באושרה,
שיהיה עד עולם.
הוא חולם.. את
חלומותיה.
אצבעותיה נוקשות
בדפנות,
עם הרגש שבוער.
אבודה בתוכה, היא
רוצה אהבה,
לנפץ, לעזוב, את
הכוס.. הריקה.
והוא יושב בפינה
אפלולית, והיא אינה רואה.
הוא רוצה לגשת אליה,
להיות לה כנף איתנה.
לרסק, את האבן
הכבדה שיושבת על ליבה,
בעטייה היא עוטפת, את הכוס הריקה,
הכוס הריקה
No comments:
Post a Comment