שעת חצות

שעת חצות, המוזיקה נפסקת,

שעת חצות, בגופך היא נושמת,

שעת חצות, המוזיקה נקטעת,

שעת חצות, בגופך היא נוגעת.

הכאב עולה על גדותיו,

עם כל פיסת זיכרון

והגעגוע שחובר אליו,

כשאת נמצאת הרחק מכאן.

בלחש השתיקה קורא,

אנא הישארי וחבקי,

בלעדייך מרגיש אבוד,

בעולם ריק וחשוך.

שעת חצות . . .

זה מנקר בי עד כאב,

זה בוער בי ואינו עוזב,

הלב נקרע ואומר לאן,

כשאת נמצאת הרחק מכאן.

בלחש השתיקה קורא לך,

מקור הטוב שממלא את חיי,

בלחש השתיקה קורא לך,

ואת נמצאת הרחק מכאן.

שעת חצות . . .