מלאכי השכינה

צהלות שמחה מחדר הבקרה
ובמקום אחר, הרחק מעיני התהילה,
עולים במסדרונות עמוסי המיטות,
זעקות של שבר, צער ודמעות.

היין נשפך כמים עד אובדן הכרה,

אשליה ריקה למען תפארת המדינה.

בשעה שהמערכת עמוק במשבר,

ואין מרפא, גם לא הזמן שעובר.

דבר לא ישקיט את הקול

שמהדהד בלב ואינו עוזב.

דבר לא יעצור את הסחף

שעולה עם גליו של הכאב.

האלימות נושאת את עולה אל השמיים,

היכן הם הצוהלים שזורים חול בעיניים,

בעיניהם העייפות של מלאכי השכינה,

במסדרונות הרחק מעין המצלמה,

והצהלות שהיו, נעלמו כלא היו בכלל,

שטרות של כסף משייטים להם בחלל,

וכבר מדברים בגאון על הדור הבא,

על גבם ועל רוחם של מלאכי השכינה.

דבר לא ישקיט את הקול

שמהדהד בלב ואינו עוזב.

דבר לא יעצור את הסחף

שעולה עם גליו של הכאב.