לב פצוע

צעדים קטנים לאורך השדרה,

אורות חולפים פוצעים את השלווה,

קשוב אל הרוח הנושבת בעוצמה,

נתון כולי לאחיזתה הרכה.

לרגע הכל נשכח, לרגע הכל נסלח,

כל מה שהיה בעבר ועדיין נמצא כאן,

כל מה שמציק ומעיק ונעלם כלא היה,

הצורך לשנות אינו מותיר ברירה.

יושב בסבך הרעש עם מבט תקוע,

עם לב פצוע ששואל בעצב מדוע,

לאן אתה אתה הולך? לאן איני יודע.

והכאב רק מתגבר, את נפשי קורע.

שיפוליו של הבור אינם נראים,

בעודי נאבק ורוצה באמת להאמין,

שיש משמעות לכל קצה חוט ודבר,

לכל מה שהיה כאן ועדיין נותר.

צעדים קטנים לאורך השדרה,

אורות חולפים פוצעים את השלווה,

מאירים את הדרך מאין אני בא,

את מה שנסתר, את מה שנחבא.

יושב בסבך הרעש עם מבט תקוע,

עם לב פצוע ששואל בעצב מדוע,

לאן אתה אתה הולך? לאן איני יודע.

והכאב רק מתגבר, את נפשי קורע.