על גג מרפסת עזובה,
משחזר את היום שהיה,
מתרפק על הצלילים,
על המיתרים.
שנתי נודדת למחוזות רחוקים,
שיר ישן באמצע החיים,
זיכרונות שדבקו בהם השנים,
מחשבות זרות בשעת דמדומים.
מתכונן לרגע בכל כוחי,
ועדיין הרגע מכה אותי,
הבלבול עולה על גדותיו,
והתסכול מגלה את פניו.
כמה אצטרך לחכות,
כשבלילה העיניים נעצמות.
הקולות עדיין רודפים,
והתסמינים רק מחריפים.
ואני בטוח שזה נגמר,
לפחות עד מחר,
אבל בבוקר אתה מתעורר,
ומגלה שזה חזק אפילו יותר,
מתכונן לרגע בכל כוחי,
ועדיין הרגע מכה אותי,
הבלבול עולה על גדותיו,
והתסכול
מגלה את פניו.
No comments:
Post a Comment