עד קצה העולם

 

ליבי לוחש, אל הימים כשהיינו צעירים.

הזמן נראה, כמו מתיחה שאיבדה את הבלמים.

וזה לא משנה אם עדיין,

יש סיכוי שנחזור עוד לשניים,

 

ואולי הזמן יעשה את השינוי,

המשבר יעבור, ואכיר במציאות,

ואולי את תביני, שעוד לא מאוחר.

ואולי האמת תיקח אותי מכאן

אל מקום בו אדע את מה שכבר נגמר.

ואולי את תביני, שעוד לא מאוחר.

עוד לא מאוחר.

 

רוצה לומר, את המילים שנבראו רק לך.

איך הכאב, אינו מרפה, מטלטל לי את הספינה.

יש בי קול שאומר לי עדיין,

יש סיכוי שנחזור עוד לשניים.

 

ואולי הזמן יעשה את השינוי,

.........

 

עצות עולות, אל תישבר, תכניס לראש סיפור אחר.

היא לעולם, לא תבקש לראות בך את האש.

תקוות זרוקות על הגדר, אתה חוזר ומשקר,

זה זמן לזכור, לא לוותר, מה ממך יישאר.

 

ואולי הזמן יעשה את השינוי,

.........

מחול החיים

מבזק חדשות מפלח את האוויר,

פיגוע דמים ברחובות העיר.

קורבן נוסף לשבט האחים,

והמילים, מילים, אין בהם לנחם את המתים.

ואיך אנשים שמתפללים,

קוראים לאובדנם של אחרים.

במחול סכינים הם בדרך שוכחים,

שלמילים, מילים, יש כוח, כוח להשחית.

ואין מי שיעצור את הטירוף,

בליבו של האיש שקורא להרוג.

ואין מי שימנע את מחול החיים,

בליבו הפועם של ההמון.

דעות חשוכות מלוות את עולמם,

דרך בלי תועלת, ואין מי שיזעק,

בגידופים וצעקות הם יורים צרורות,

והמילים, מילים, אין בהם לנחם את המתים.

ומסכנים האנשים שרק רוצים לחיות

ואין להם עניין בכל אותן נבואות.

של אותם משיחים, מחוללי מהומות,

ולמילים, מילים, יש כוח, כוח להשחית.

ואין מי שיעצור את הטירוף 

בליבו של האיש שקורא להרוג.

ואין מי שימנע את מחול החיים

בליבו הפועם של ההמון.

אלוהים שבשמיים היכן אתה?

ילדיך נטבחים ואתה שרוי בתענית של שתיקה.  

אלוהים שבשמיים היכן אתה?

הכנס בינה וחמלה, בליבו של כל אדם ונשמה.

מה יהיה

מה יהיה, מה יהיה איתי,

מה מצפה לי, מעבר לפינה.

מה יהיה, מה יהיה שלי,

מה שהיה לי, פשוט נעלם.

רוצה להספיק, לטרוף את הזמן,

בטרם יילך, יאבד לי לעד.

רוצה לראות, מה טומן לי הזמן,

מעבר לשם, כאן ועכשיו.

מה יהיה, מה יהיה איתי,

מה מצפה לי, מעבר לפינה.

מה יהיה, מה יהיה שלי,

מה שהיה לי, פשוט נעלם.

מה שנראה כמו מסע כה נפלא,

הפך במהירה לאשליה כה מרה.

החול בדרכים מכסה את הפנים,

שמסרבות לחייך, לקבל את הדין.

מה יהיה, יהיה איתי,

מה יהיה, יהיה שלי.

מה יהיה, יהיה איתי,

מה יהיה, יהיה שלי.

שיר שיישא את שמי בין אלפי כוכבים,

אהבה שתפציע באחד הימים.

השקט ייכנס ויניח את דעתי,

אשב במרפסת, השמיים מחייכים. 

מה יהיה, יהיה איתי,

מה יהיה, יהיה שלי.

אבק דרכים

 בוקר אור אני אומר בקול נרדם,

לזו שנשבעתי שאהיה לצידה.. עד עולם.

עם הרגש שנותר על אף אבק הדרכים,

עדיין נאחזים ברגעים קטנים, מאושרים.

הפרפרים בבטן כבר אינם צעירים,

השנים חולפות והם עדיין נמצאים.

לפעמים נראה שעוד רגע נפרדים,

הדלת.. כמעט נטרקת ואז עוצרים.

השמות שעל הדלת.. מכים בחדות,

כאן גרים באושר רב, באהבה ובחיוך.

זוג ברבורים שכבר אינם עוד צעירים,

פחות לבנים, אבל, יותר מנוסים, מנוסים.

יחד עומדים בפני רוחות של משבר,

הטירוף כמעט עולה ומאיים לחרב.

נחשוליו של הזמן שחולף, ואיך אני בורח מהלב.

יחד עומדים בפני רוחות של משבר,

שמאיים להרים גל, ולנפץ,

את האמת ששורפת מבפנים, את העולם שבנינו כל השנים.

העיניים רטובות, מגשרות

על הפער, לבנה, לבנה שוב נברא החלום.

עם הרגש שנותר על אף אבק הדרכים,

עדיין נאחזים ברגעים קטנים מאושרים.

נשימות כבדות עולות, אי שם בין התמונות, זכרונות.

איך אהבנו ועכשיו מדברים רק מרחוק, מרחוק.

יחד עומדים בפני רוחות של משבר,

הטירוף כמעט עולה ומאיים לחרב.

נחשוליו של הזמן שחולף, ואיך אני בורח מהלב.

יחד עומדים בפני רוחות של משבר,

שמאיים להרים גל, ולנפץ,

את האמת ששורפת מבפנים, את העולם שבנינו כל השנים.

דמעות נושרות

רוצה כבר לאהוב, לשרוף את השנים,

מאסתי בבדידות, לצד געגועים.

רוצה לומר לך, חזק נא את ידיי.

חבק אותי חזק, שלא, שלא אפחד.

רוצה שרק תדע, אני כאן מחכה,

כלואה בתוך עצמי, ואין לי נחמה.

הנפש כבר פצועה, כנועה ובודדה,

חבק אותי חזק, חזק, שלא אפחד.

והדמעות נושרות, היכן שאין תקוות,

כואבת בשתיקה את האיש שבתמונה.

והדמעות נושרות, את הפנים שוטפות,

חולמת בשנתה על האביר שבליבה.

רוצה לפרוש כנף, אל האושר שנמחק.

נמצאת על הקצה. ברגע הוא נלקח.

מחפשת את דרכי אל החופש שנחטף,

חבק אותי חזק, שלא, שלא אפחד.

רוצה להאמין, אדע ימים טובים,

שהאור ייצא אליי, ויאיר לי את חיי.

השנים חולפות מהר, והזמן לעולם זוכר,

את השניות הארוכות, שם חדלתי מלהיות.

והדמעות נושרות, היכן שאין תקוות,

כואבת בשתיקה את האיש שבתמונה.

והדמעות נושרות, את הפנים שוטפות,

חולמת בשנתה על האביר שבליבה.

הבית החם

 

השבת כבר נכנסת, ערב יורד על הגג.

אנשים מביטים. מחפשים בנרות עוד כוכב.

צלליות מטפסות על קירות,

וחלון שנסגר בטריקה עם הרוח שבאה.

פנסים מאירים את הדרך שבה אז הלכת.

חלומות מתנפצים בטיילת, עם הרוח שאת השקט שוברת.

הסערה בך. מחשבה שאפשר גם אחרת.

מחפש לא מוצא את הדרך. החיים נמשכים עם הזרם.

קול מוכר מתנגן בפניך. ניגונים מבית נעוריך.

כוכבים בוערים מעירים את דרכי בדממה,

היכן שהרגש מתחבא לו אי שם בצד,

מחכה שתבוא השעה.

ניגונים של שבת מתפשטים בשכונה,

שוב הביתה ילדי, אל האש שבוערת בך.

חלומות מתנפצים בטיילת, עם הרוח שאת השקט שוברת.

הסערה בך. מחשבה שאפשר גם אחרת.

מחפש לא מוצא את הדרך. החיים נמשכים עם הזרם.

קול מוכר מתנגן בפניך. ניגונים מבית נעוריך.

השולחן כבר ערוך, וכולם ממתינים לשובך,

היכן שהדרך הסתיימה כבר מזמן,

ותפילה שקוראת בשמך.

ואתה מביט, אל חלון שנפתח,

געגוע מציף זכרונות ותמונות מימים של פעם.

חלומות מתנפצים בטיילת, עם הרוח שאת השקט שוברת.

הסערה בך. מחשבה שאפשר גם אחרת.

מחפש לא מוצא את הדרך. החיים נמשכים עם הזרם.

קול מוכר מתנגן בפניך. ניגונים מבית נעוריך.

אין לאן

הארץ קרועה, מתייפחת בנטל.

עוד מעט היא כורעת את עצביה לפרוץ.

אינה יודעת את נפשה מרוב זעם,

על כל אלה שאכזבו את דרכם לדעת.

 

הם אומרים את נטועה עמוק בליבנו,

הם טוענים חיינו אינם חיים בלעדייך.

לילה יורד, כוכבים מאירים

את נופיה הנשכחים, נופיה הפועמים.

שם נכתבו דברי הימים,

על ארץ מולדת, ארץ אחים.

 

הבועה מתנפצת, אין לאן לברוח, אין לאן ללכת.

כל הארץ ימין ושמאל,

ומה שכבר באמצע, הוא יורד לטמיון.

אלוהים ישמור, אלוהים יעזור,

אלוהים ישמור אותי קרוב.

 

אולי זה סתם עוד מצב רוח רע,

היא אומרת ושותקת בליבה.

עוד מעט הכל ישוב להיות נפלא,

והתקווה תפשוט כמו אש בנשמה.

 

הם אומרים את נטועה עמוק בליבנו,

הם טוענים חיינו אינם חיים בלעדייך.

לילה יורד, כוכבים מאירים,

את נופיה הנשכחים, נופיה הפועמים.

שם נכתבו דברי הימים,

על ארץ מולדת, ארץ אחים.

 

הבועה מתנפצת, אין לאן לברוח, אין לאן ללכת.

כל הארץ ימין ושמאל,

ומה שכבר באמצע, הוא יורד לטמיון,

אלוהים ישמור, אלוהים יעזור,

אלוהים ישמור אותי קרוב.