רוצה כבר לאהוב, לשרוף את השנים,
מאסתי בבדידות, לצד געגועים.
רוצה לומר לך, חזק נא את ידיי.
חבק אותי חזק, שלא, שלא אפחד.
רוצה שרק תדע, אני כאן מחכה,
כלואה בתוך עצמי, ואין לי נחמה.
הנפש כבר פצועה, כנועה ובודדה,
חבק אותי חזק, חזק, שלא אפחד.
והדמעות נושרות, היכן שאין תקוות,
כואבת בשתיקה את האיש שבתמונה.
והדמעות נושרות, את הפנים שוטפות,
חולמת בשנתה על האביר שבליבה.
רוצה לפרוש כנף, אל האושר שנמחק.
נמצאת על הקצה. ברגע הוא נלקח.
מחפשת את דרכי אל החופש שנחטף,
חבק אותי חזק, שלא, שלא אפחד.
רוצה להאמין, אדע ימים טובים,
שהאור ייצא אליי, ויאיר לי את חיי.
השנים חולפות מהר, והזמן לעולם זוכר,
את השניות הארוכות, שם חדלתי מלהיות.
והדמעות נושרות, היכן שאין תקוות,
כואבת בשתיקה את האיש שבתמונה.
והדמעות נושרות, את הפנים שוטפות,
חולמת בשנתה על האביר שבליבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה