אני מביט במסך, מניד את הראש בייאוש.
מתי כבר נדע ימים של שקט וחיוך.
קורבן נוסף לשסע שקורע את המדינה,
והאדמה זועקת, איך שופכים את דמה.
ימים חשוכים עולים שוב באור,
הלשון משתחררת אלוהים יעזור,
כאוס ובלבול שוטפים את החברה
לצד אמון שנסדק ורוחות מלחמה.
תן את הכוח להכיל את הדמעה.
תן את האומץ לפרוץ את השתיקה.
תן את התקווה לרגעים של חיוך ושמחה.
תן את שלוות הנפש בשיאה של סערה.
היכן המנהיגים שיאחזו ידיים,
כאיש אחד יפסעו לשם שמיים,
כאיש אחד יזעקו את קולה של האדמה,
די לאלימות, די לגידופים ולהלאמה.
כולנו נפסיד אם לא נעצור
את הטירוף שמשתולל, השם יעזור.
כולנו בני אותה מדינה, אותה אדמה,
אז בואו נשוב לחיק הפיוס והאהבה.
תן את הכוח להכיל את הדמעה.
תן את האומץ לפרוץ את השתיקה.
תן את התקווה לרגעים של חיוך ושמחה.
תן את שלוות הנפש בשיאה של סערה.
כי החיים חזקים מכל פרק זמן,
וביום שאחרי כולנו עדיין נהיה כאן,
חיים זה לצד זה, עם כל המשקעים,
אז די לשסע שפוצע את כל הצדדים.
כולנו בני אותה מדינה, אותה אדמה,
אז בואו נשוב לחיק הפיוס והאהבה.
תן את הכוח להכיל את הדמעה.
תן את האומץ לפרוץ את השתיקה.
תן את התקווה לרגעים של חיוך ושמחה.
תן את שלוות הנפש בשיאה של סערה.
