אני נישא בזרמי האוויר,
מפיח חיים במילות השיר,
ברוח התובעת את חלקה,
בגשם המבשם את האדמה היבשה.
אני לומד את העולם,
דרך צלילים,
דרך צבעים,
נודד בין ריחות תבשילים,
ריחות נופים פראיים.
קשת בערפל המים,
בפתחו של השחר העולה,
שאגה אדירה ביום ובלילה,
לאור ירח מלא.
אני שוכב על האדמה הפצועה,
פותח פרצה לאמת העירומה,
מוצא את דרכי בסמטה אפלה,
דרך שדרת עצים מובילה.
אני יוצא נגד השיטה,
מאמץ את קוד השתיקה
פה ושם זורק מילה,
שקט, הס, דממה.
קשת בערפל המים,
בפתחו של השחר העולה,
שאגה אדירה ביום ובלילה,
לאור ירח מלא.
