נדנדה

בזכרוני אני רואה

שביל נסתר אל גינת פלאים,

נדנדה לצד חברים משחקים,

ואת יושבת ומשגיחה,

פנייך עצובות קמעה,

כנראה מבינה שהגיעה השעה.

בזכרוני אני משקיף

מהמרפסת שצופה אל הגן,

מחזות שלא נראו מעולם,

סודות שנותרו כמוסים,

צער שנשטף בדמדומים,

דמעות של עצב וגעגועים.

בזכרוני אני רואה,

אדם שהתבגר וגרונו נחנק,

אדם שהתבגר וליבו מצולק,

אדם שהתגבר ורוחו איתנה,

אדם שהתבגר עם כל מכה,

אדם שהתגבר ועדיין מרגיש אחר.

  

בזכרוני אני

הולך על המים, נוגע בשמיים,

רץ למרחקים, קופץ לגבהים,

ואת שם נמצאת,

יושבת ומשגיחה,

כאילו מבינה שהגיעה השעה.

בזכרוני אשא את שמך

לאן שאפנה ואלך,

ואזכור את האדם שהיה,

שהתבגר עם כל מכה,

אדם שהתבגר ועדיין נותר אחר.