ציפורים ישנות בין שמיים וארץ,
מתוך חשיכה שנמצאת שם בבית.
רגע לפני שהשמש יוצאת
והדרך תתמלא בפקק מתמשך.
מרתון של משימות רץ לי במחשבה.
שם שירים, תוכנית רדיו אהובה.
צלילים מנחמים את רעש המכוניות.
לעשות מה שבא, ומה שבא לעשות.
את
האדם שמביט ושואל: התעוררת?!
כמה
אפשר לדמם ולשאול
את
אותן שאלות שפצעו כבר אתמול.
רגע לפני שחוצה את הצומת,
חושב אם בכלל זוכר את הכתובת.
בימים שבהם השיגרה היא אחרת,
וההיגיון כבר מזמן, סיים עוד משמרת.
תריסים נפתחים לקבל את הבוקר.
גל של געגוע, לתקופה אחרת.
לעשות מה שבא, ומה שבא, לעשות.
שוטף מעליי את סימני הלילה,
את האדם שמביט ושואל: התעוררת?!
כמה אפשר לדמם ולשאול
את אותן שאלות שפצעו כבר אתמול.
No comments:
Post a Comment