שקט חורך את הנשמה,
מאיים להפיל את הקירות,
כמעיין רדום שעוד רגע
יגעש ויקום מבין ההריסות.
נאבק לשמור על איזון
שעוד רגע מתערער.
לא לאבד את הראש.
לא להישבר, לא להישבר.
להתעלם, להתכחש,
להעמיד פנים ולחייך.
לך הצידה, תפוס מרחק
יהיה בסדר, אל תדאג,
והכעס.. שוחק עד דק.
השקט מאיים לצאת,
לשבור את מראית העין.
זו שניצבת בין כניעה לקיים
לבין מעט הספק שנותר עדיין.
חושש שלשוני תחטא במילה
שאין ממנה דרך חזרה,
והשקט שחורך את הנשמה,
מאיים לנפץ את השתיקה.
להתעלם, להתכחש,
להעמיד פנים ולחייך.
לך הצידה, תפוס מרחק
יהיה בסדר, אל תדאג,
והכעס.. שוחק עד דק.
מחשבות וימים שחלפו,
עולים בחסותו של השקט.
הנפש נכווית, לא נותר
בה עוד כוח ללכת, ללכת.
והמצפון אינו מרשה,
אוזק את רגליי לרצונו,
לשאת את העול ולמחול,
לשאת את העול ולמחול.
יהיה בסדר, אל תדאג,
והכעס.. שוחק עד דק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה