לכוד

מרחוק נראה כתעתוע

ועדיין נמצא קרוב לעין,

היכן שהזעזוע לעיתים נוגע,

לוחש את לחשיו וממשיך הלאה.

                  

צעד צעד מתקדם מהוסס,

מבעד הפחדים שעליי לעבור,

ברוחי רואה את קצהו של הגשר,

יודע שיש עוד מרחק לחצות.

לכוד בעולם של סדקים ופחדים,

סימני שאלה שהולכים ומתרבים,

לרגליה של האש שבוערת בתוכי,

לרגליה של האש שמציתה את דמיוני.

הגעגוע מציף, מפלח כחץ,

את הכמיהה שאצורה בגוף,

מאיימת להתפרץ החוצה,

אל מקום שבו אין מעצורים.

צעד צעד מתקדם מהוסס,

מבעד הפחדים שעליי לעבור,

ברוחי רואה את קצהו של הגשר,

יודע שיש עוד מרחק לחצות.

לכוד בעולם של סדקים ופחדים,

סימני שאלה שהולכים ומתרבים,

לרגליה של האש שבוערת בתוכי,

לרגליה של האש שמציתה את דמיוני.