על שום מה

על שום מה המהומה, דבר אינו מקודש,

דבר אינו שווה ערך לחיים ולאדמה,

לא בית תפילה, ולא תהילה,

בסערת רוח עזה, כוחם משול לנוצה.

רגע מתנשא לגבהים, רגע אחרי גל אבנים,

אבנים המשעבדות אותך לאובדן החיים,

תרועת השופר וצליל פעמונים,

פסיפס מהול בדמעות ובדם הנופלים.

הדמעות לא יכבו את הבעירה

מילות הסליחה לא יעצרו את ההכחדה,

לא ינחמו את חסרי הישע,

שמעולם לא ידעו מהו שפע.

האדם נלחם ושופך דם, נוהג כשליט עליון,

מרעיל ומכחיש, מנבל את פיו בניבי לשון,

שועט קדימה אל מחוזות הקידמה,

רומס ברגל גסה כל הגה הנאמר בגנותה.

  בסוף ימיו משפיל מבטו,

מנסה להשקיט מצפונו,

מצטדק בפני העם ומביע חרטה,

מציג פני שה ותם, אף שהנזק נעשה.

 הדמעות לא יכבו את הבעירה

מילות הסליחה לא יעצרו את ההכחדה,

לא ינחמו את חסרי הישע,

שמעולם לא ידעו מהו שפע.