זמן יקר

את מהממת,

את היקום כובשת,

מדברת בצרורות,

ולעיניי שפתיים נעות.

צמא לקולך,

רעב לקרבתך.

בחשש מתקרב,

מגע קל בזרועך.

על סף ההשתטות,

זמן יקר הולך לאיבוד.

לא הולך לשום מקום,

לא אומר עדיין שלום.

את לא עונה,

דחייה או סתם שתיקה,

הניצוץ כבה בטרם נולד,

ואהבתי נותרה בודדה לעד.

על סף ההשתטות,

זמן יקר הולך לאיבוד.

לא הולך לשום מקום,

לא אומר עדיין שלום.

לא הולך לשום מקום,

עדיין לא אומר שלום.