עד מתי

האדם מצלק את פני האדמה,

מותיר אחריו אדמה חרוכה,

נוגס במעלתו של שפוף הקומה,

מסרב לחלוק את חייו עם האחר,

בוחן היכן הדשא ירוק יותר.

צללי אדם משוטטים ברחובות,

ארצות מוכות רעב ומחלות,

חסר בית נובר בהררי האשפה,

מקווה למצוא שם קליפת לחם יבשה,

קופסת קרטון ובגדים ליום הבא. 

עד מתי נעצום עיניים, נאטום אוזניים?

עד מתי נעצום עיניים, נאטום אוזניים?

מדינות מתקוטטות במאבקי דם,

קורבנות האטום נשכחו מליבם,

ביום הדין יבקשו חנינה,

כלי נשק וחרטה לא יכבו את הלהבה,

הפורחת בין ניצני המריבה.

האדם אינו עושה למען הסביבה,

 אינו נרתע מלשונה של הנבואה,

אחרית הימים זוקפת את קומתה,

אינה מבדילה בין לאום, דת ואמונה,

מאיימת לקחת את כל מה שבדרכה.

עד מתי נעצום עיניים, נאטום אוזניים?

עד מתי נעצום עיניים, נאטום אוזניים?