אני מחמיץ את הקיים,
מטלטל בין פה ושם,
הזמן נוטל את המושכות,
מאגף בכל החזיתות.
אני מסתתר מאחורי
טיעוני סרק וילדות אפורה,
אני נודד לארצות
האילו והלא מובן.
אני מי שאני,
חי בזכות עצמי,
אני מה שאני,
חי חופשי.
אני בורר בכפות ידיי,
נקודות שפל בחיי,
תחושה של החמצה,
מחשבה לא שפויה.
אני מביט במסך המצומצם,
במכתב המיותם,
האותיות אינן ברורות
חולף בין השורות.
אני מי שאני,
חי בזכות עצמי,
אני מה שאני,
חי חופשי.
No comments:
Post a Comment