בוגד בעצמי

השחר טרם עלה,

יוצא מהבית,

מתחיל את היום,

בדברים שאבדו.

אני מחפש את האיזון הנכון,

לראות את העצים וגם את היער,

את העולם שמעבר לשער,

וגם את העולם של כאן ועכשיו.

בלי לשים לב,

אני בוגד בעצמי,

אני מגיב בקנאה

לדבר שאינו שלי.

אני נע מעבר לגבול,

להווה שיכול לקדם,

מפנה את הדרך הישנה,

למשהו חי ונושם.

בגוף מתחוללת סערה,

להקשיב או להסתער,

רגע לפני הגשמת המחר,

לא שוכח את העבר.

בלי לשים לב,

אני בוגד בעצמי,

אני מגיב בקנאה

לדבר שאינו שלי.