שנינו מעט אבודים,
עדיין לא מכירים,
פותחים את הכאב,
חושפים את הלב.
עיניים שותקות,
עיניים דומעות,
ספר לי עוד, הן אומרות,
ספר לי עוד, מבקשות.
רואה אותך, רוצה בך,
ליבי יוצא אל העולם.
רוחות נושבות, ואין גבולות,
איתך על פסגת העולם.
נושם אותך, רוצה בך כל כך,
ליבי שובר את השתיקה.
סביבינו השקט בוער,
מביט בך מבט מתייסר,
מדוע אינך לי מגיבה,
ואת, את כה בודדה.
דמעה עולה על לחייך,
אומרת לי: זה לא ילך.
שנינו מעט אבודים,
עדיין לא מכירים.
רואה אותך, רוצה בך,
ליבי יוצא אל העולם.
רוחות נושבות, ואין גבולות,
איתך על פסגת העולם.
נושם אותך, רוצה בך כל כך,
ליבי שובר את השתיקה.
No comments:
Post a Comment