את לי אגדה שאינה עוד חלום,
שיר מזמור ופינת אור,
קולך הרך מניס את הכפור.
את לי יצירת מופת,
מקום מקלט אליו להימלט.
את לי שייט תענוגות
בליבו של ים סוער,
איתך על הכל אתגבר
את יצקת תוכן בחיי,
והפחת רוח ברגשותיי.
את משלהבת ואני כבוי,
את תוססת ואני סמוי,
באהבתי אלייך שבוי.
מברך את הרגע בו נמצא לצידך,
מייחל למגע ולא רק מבט מלטף.
רוצה בכל ליבי, להיות לך
לידיד וגם לחבר,
אוהב וסולח וכשצריך גם מוותר,
מסייע, תומך והחשוב מכל איש סודך.
את משלהבת ואני כבוי,
את תוססת ואני סמוי,
באהבתי אלייך שבוי.
No comments:
Post a Comment