החלון פתוח לרווחה,
מקבל את פניו של בוקר סתווי.
כפות ידיי חופנות את פניי,
מסתירות את מצב רוחי.
הפנים אומרות את הכל,
רוח ואש יוצאים במחול,
ועדיין רוצה באמת להאמין,
שאם רוצים, דברים קורים.
צלילים מגלים את פניהם,
מתפשטים ולוחשים מסביב,
ובתוך כל הדברים האלה,
היכן הוא אני, היכן הוא אני.
מסרב להיגיון שמהדהד,
כבר מאוחר, וכדאי להפסיק,
נסחף בלהט שמלבלב,
הזמן קצר וצריך להספיק.
לפני שיהיה מאוחר,
לפני שהחלון נסגר,
מחויב להביא את עצמי
עד אל קו הגמר.
צלילים מגלים את פניהם,
מתפשטים ולוחשים מסביב,
ובתוך כל הדברים האלה,
היכן הוא אני, היכן הוא אני.
No comments:
Post a Comment