מדכא את רוחי,
בדחף בלתי נשלט,
שואל את עצמי,
היכן המבט שאבד,
מבט של צער וכאב,
מסר שהגיע מהלב,
כולי רגשות אשמה,
אולי אני הוא הסיבה
העיניים נפגשות,
בוחנות ושואלות,
השפתיים חתומות,
מפתות עד דמעות.
תולה מבט בך ובו,
תוהה מה לך ולו,
לא מזמן שנאת אותו,
ועכשיו נשענת על כתפו.
זוכר את המילים,
הבוערות בי כלפיד
אם תישאר איתי,
אחייך תמיד.
העיניים נפגשות,
בוחנות ושואלות.,
השפתיים חתומות,
מפתות עד דמעות.
No comments:
Post a Comment