נמאס לי לספוג טענות,
חלקן מוצדקות וחלקן פחות,
מותח את כולי אל הקצוות,
מכבה בחשאי שריפות,
מקפץ בין הטיפות.
מה שמרגיש הלב,
בלי לטאטא מתחת לשטיח,
סודות שהעלו אבק,
עפים לכל עבר עם הרוח.
כמה אפשר לשמור מרחק,
לא לחצות את הגבול הדק,
להציל את עצמי מעצמי,
כמה אפשר להיזהר במילה,
לשמור על איפוק ושליטה.
מה שמרגיש הלב,
בלי לטאטא מתחת לשטיח,
סודות שהעלו אבק,
עפים לכל עבר עם הרוח.
זמן לשנות דברים,
הזדמנות של פעם בחיים,
לענות על צורך בסיסי,
פסק זמן נטול מחשבות,
פשוט לתת לזה לקרות.
No comments:
Post a Comment