חדר מעורפל ואפוף,
הכל סגור וצפוף.
צלילים מתפשטים,
סביבי רוחשים.
לבטים פורחים בשממת הרהיטים,
פרפורים מלבלבים בשעת דמדומים,
צלילים מתפשטים,
לאוזניי רוחשים.
דרך אל אתגר חדש,
שאולי אין בו ממש.
פנינה שאין בה דבר,
מעבר ליום המחר.
והזמן רץ וחולף לו,
כמנהגו של עולם.
ואני נאחז ברוחו,
בשארית כוחותיי נלחם.
ידיי חופנות את פניי,
קול קורא אליי,
וזה נוגע בכל איבריי.
דרך אל אתגר חדש,
שאולי אין בו ממש.
פנינה שאין בה דבר,
מעבר ליום המחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה