האור הפנימי

 

קם בבוקר, הולך לעבודה.

מניח לשקר לטרוף את הזמן.

הכל מעולה, אני אומר בחיוך

ואצלי בתוכי הכל הפוך.

 

מניח בצד את הקולות שבראש.

שוקע אל תוך השעות שחולפות.

לעיתים הם עולים, עם משבר לא צפוי,

שמאיים לרסק את הלב השבור.

 

על מה אתה חושב, בעודך יושב,

לוגם כוס קפה, שואל מה יהיה.

האור הפנימי לוחש, ואומר . . .

לא תוכל לברוח, זה בך בוער.

 

מגיע הביתה, פושט את הבגדים,

נכנס למקלחת אל המים החמים.

שוטף את הגוף שמבקש רחמים,

בטרם יקרוס אל תהום געגועים.

 

ואז זה קורה, כשהלילה מגיע,

צונח אל השבר שמנהל את חיי.

האמת הכואבת בפרפורים של שינה,

כשאת שוב אומרת שאין עוד תקווה.

 

על מה אתה חושב, בעודך יושב,

לוגם כוס קפה, שואל מה יהיה.

האור הפנימי לוחש, ואומר . . .

לא תוכל לברוח, זה בך בוער.