יום ראשון, 29 בינואר 2023

לפרוץ את הסכר

 

יום נוסף ביומן אני עונה בקול יבש,

יום נוסף ביומן שעולה אצלי באש.

אש שמכלה את הרוח שבנפשי.

רוח שלעיתים קוראת היא בשמי.

 

שם בין מילים (ובין) מעשים,

כשהקלפים ביד(יים) נגמרים,

והעתיד אינו (נראה) מאיר פנים,

מלבד שיגרה שעוטפת מבפנים.

 

לא מוצא את המילים לפרוץ את הסכר.

עם סיומה של שנה בבדידות מזהירה.

לו ידעתי מה קורה אצלך בנפש,

כי אצלי הדלת נותרה עוד פתוחה.

 

צלצול חצות עוד רגע נשמע,

אין סוף נשיקות וקולות מסיבה,

ואני כאן בטוח בכל נשמתי,

אין ראויה ממך להיות כאן איתי.

 

באש ובמים, בזריחה ובשקיעה,

תסבי לי אושר בכל מצב שאיקלע.

אף שאינך מסכימה ורואה בי הוזה,

יודע שליבי הפועם אינו מתחזה.

 

לא מוצא את המילים לפרוץ את הסכר.

עם סיומה של שנה בבדידות מזהירה.

לו ידעתי מה קורה אצלך בנפש,

כי אצלי הדלת נותרה עוד פתוחה.



האור הפנימי

 

קם בבוקר, הולך לעבודה.

מניח לשקר לטרוף את הזמן.

הכל מעולה, אני אומר בחיוך

ואצלי בתוכי הכל הפוך.

 

מניח בצד את הקולות שבראש.

שוקע אל תוך השעות שחולפות.

לעיתים הם עולים, עם משבר לא צפוי,

שמאיים לרסק את הלב השבור.

 

על מה אתה חושב, בעודך יושב,

לוגם כוס קפה, שואל מה יהיה.

האור הפנימי לוחש, ואומר . . .

לא תוכל לברוח, זה בך בוער.

 

מגיע הביתה, פושט את הבגדים,

נכנס למקלחת אל המים החמים.

שוטף את הגוף שמבקש רחמים,

בטרם יקרוס אל תהום געגועים.

 

ואז זה קורה, כשהלילה מגיע,

צונח אל השבר שמנהל את חיי.

האמת הכואבת בפרפורים של שינה,

כשאת שוב אומרת שאין עוד תקווה.

 

על מה אתה חושב, בעודך יושב,

לוגם כוס קפה, שואל מה יהיה.

האור הפנימי לוחש, ואומר . . .

לא תוכל לברוח, זה בך בוער.



מדינה בהמתנה

 

שוב בחירות, אותן זמירות,

הבטחות נשמעות בכל פינת חדשות.

אני אדאג, אני אעשה, משלהב הנבחר

את הקהל הצמא, שמחבק את אליליו.

 

הבחירות כבר עברו, אותן תוצאות.

עם מפולג שאיבד את דרכו,

בין אחוזי חסימה ואותיות שחורות,

והבטחות שנותרו בקופסת ארכיון.

 

בקרוב זה יקרה, השמועות מספרות.

והעם מחכה שייפרעו השטרות,

לכל איש קשה יום שעובד את לחמו,

ושב אל ביתו, עם חלומות בנפשו.

 

זמן לחלק בזריזות את העוגה.

בין נבחרים תאבי שליטה,

על מדינה שנמצאת בהמתנה,

לממשלה שתעצור את הטירוף שבשיטה.

 

עשן לבן אינו נראה,

בעודם מדברים על העוגה שהצטמקה.

ממציאים משרות, מגלגלים תקציבים,

משחדים אנשים שלא ישברו את הכלים.

 

בקרוב זה יקרה, השמועות מספרות.

והעם מחכה שייפרעו השטרות,

לכל איש קשה יום שעובד את לחמו,

ושב אל ביתו, עם חלומות בנפשו.



לילה יורד

 

לילה יורד, השער נפתח.

ניצוצות של עבר חולפים לפניי, לפניי.

פסיפס של רגעים, שהיו ואינם,

ואני רק רוצה לדעת שאת כאן.

 

אמצע הלילה, השחר מתקרב,

מתהפך, לא ישן, הספק מנקר, מנער.

משב של געגוע שולח עוד יונה.

בתקווה שאינך, מצאת אהבה חדשה.

 

פוגש אותך בצמתים החשוכים בחיי,

כשהקרקע בין ידיי.

רוצה אותך תמיד איתי ואת בורחת בלעדיי,

איך המקום שלנו זר, עולם מוזר.

 

הזמן עוד ירפא, כך אומרים לי אנשים,

אולי זה נכון, רק בלילה כשנרדמים.

מנסה להיאחז במעט שעוד נותר, 

אף שמחקת כל סיכוי, ששוב עוד נאהב.

 

מה עושים כשהגעגוע מסרב להרים את ידיו,

להרים את ידיו.

והריק שוב עולה, משנה את פניו של הלב שרוצה להיאחז.

כי לא מאוחר, עוד לא מאוחר

 

פוגש אותך בצמתים החשוכים בחיי,

כשהקרקע בין ידיי.

רוצה אותך תמיד איתי ואת בורחת בלעדיי,

איך המקום שלנו זר, עולם מוזר.



רוח חדשה

דלת מסתובבת מנפצת את העדנה, זו שעצמה את עיניה בימים של שיגרה. רוח חדשה מתפרצת, רוצה להגשים את דברי חלומה, שהמתינו שנים.   נכנסת בס...