סימני דרך

טובל בעולם של דמדומים, 

היכן שהתותחים רועמים, 

מלבים את הקרב שגועש,  

והשעון מתקתק ואינו מתרגש. 



שנתי נשברת בידי הגלים, 

שבאים ומתנפצים בעליות ובחדרים, 

את עקבות המסע הם מוחקים, 

את האש שלעולם נמצאת בתוכי. 



סימני הדרך אינם מרפים, 

הם עדיין כאן .. נושכים, נוגסים. 

לו רק ידעתי, לו רק הבנתי, 

מה הם אומרים.. בשעת דמדומים. 


השעות עוברות ואני עדיין ער, 

ער לתודעה שמשתוללת בחוצות, 

לגוף העייף שמבקש כיבוי אורות, 

ורגע נוסף שלעולם לא יחזור עוד. 



לילה לבן, מתקשה להירדם, 

האור מפציע, מנסה לנחם, 

מה שקרה לפני זמן שנשכח, 

מרגיש כאילו מעולם לא עזב. 



סימני הדרך אינם מרפים, 

הם עדיין כאן .. נושכים, נוגסים. 

לו רק ידעתי, לו רק הבנתי, 

מה הם אומרים.. בשעת דמדומים.