מסמר בלב

עומד על סיפונו של חלום,

לאור דמדומיו של עוד יום,

יום שזרעיו הם לחם עוני,

במציאות שרב בה הקושי.

אם רק היה ניתן לי סימן,

בלי התניות, משהו קטן.

סימן שיאיר את האפילה,

ואת הנפש שכל כך צמאה.

הזמן עובר ונחטף,

תוקע בלב מסמר נוסף,

אם רק ידעתי, אם רק אדע,

את צידו השני של הלא נודע.

צללים מהעבר עולים,

עם כל מיתר שנפרט בליבי,

עם כל רגש שנפרץ בתוכי,

עם כל צליל שנשבר בגופי.

והנפש כל כך צמאה,  אל העונג שבאהבה,

והנפש כל כך צמאה,  אל השקט שבשלווה.

הזמן עובר ונחטף,

תוקע בלב מסמר נוסף,

אם רק ידעתי, אם רק אדע,

את צידו השני של הלא נודע.