בחיוך את טווה
את קוריה של האהבה,
את מפתה ומייסרת,
ברגשותיי נוגסת, מעוררת
תשוקה בלתי נשלטת.
שבויה בידי היוהרה
והקידמה,
עיוורת לכאב שבשתיקה,
מנצלת את הזכות לאהבה
בדרך של שקר ומרמה.
את פותחת מעט את הדלת,
במבט מזלזל שואלת,
"אתה אוהב אותי"
ומייד טורקת.
לרגע הופעת וביערת את הנגע,
רגש זר שהרעיל את דמי,
מאוחר יותר שוב אני לבדי,
מביט בקיר, משלם את המחיר.
מבט קדימה זה מה שנשאר,
בקול נחנק לומר אין דבר,
להסתיר את הדמעות,
מה שלא נועד להיות.
את פותחת מעט את הדלת,
במבט מזלזל שואלת,
"אתה אוהב אותי"
ומייד טורקת.
No comments:
Post a Comment