למענך

הרגליים פוגשות ברצפה הקרה,

מסוחרר מליל אמש ניגש למראה,

בוקר טוב מברך את עצמי,

ואת זו שאינה נמצאת לצידי.

שעת צהריים הגיעה,

נמצא במרכז העניינים,

קורא שמות, בודק שיעורים,

מכניס מעט תובנה לחיים.

למענך שברתי את הקופה,

ואת את ליבי שברת,

למענך הקזתי דם ודמעות,

ואת הגבת בפנים אדישות.

ובין ארוחה לבין יצירה,

מנתק קשר עם הסביבה,

מתכנס בתוך עצמי,

געגוע לזו שאינה לצידי.

שעת ערב מאוחרת,

קול נקישה בדלת,

הדריכות בי עולה,

מערכה אחרונה.

למענך שברתי את הקופה,

ואת את ליבי שברת,

למענך הקזתי דם ודמעות,

ואת הגבת בפנים אדישות.