בגדים של שלכת

הרוחות נושפות בפנסים החשוכים,

מאדן החלון בוקע אור הבהובים,

צל נתפס בחום הצהריים,

ואני בוהה אל המרחקים.

אל אוכלי החינם שבכוורת,

ואל בעלי הלשון העוקצת,

שהולכים ומתרבים מדור לדור.

ואין משיח או מושיע שיעצור.

אין לאן עוד ללכת,     

אין לאן עוד לרדת,

בגדים של שלכת,      

מציאות שנושכת.

המסכנים מתכרבלים בתוך

קופסא קרה או שמיכה קרועה.

ודמו של הערב מתקרב,

ואיתו הקור, החושך והחרדה.

השחר מנער מחלומות העבר,

ובפיהם נשאר רק טעם מר.

נושא אותם בכתבי האגדה,

שמיכה קרועה ולא גלימה.

אין לאן עוד ללכת,     

אין לאן עוד לרדת,

בגדים של שלכת,      

מציאות שנושכת.