בדרך לים

 השמיים פרושים, הרחוב כבר נרדם,

מלבד איש שיושב וכותב עוד מכתב.

השריר מכווץ, רעיונות כבר אינם.

המפעל כבר נסגר, בדרך לים.

 

קמטים וזיפים מעטרים את פניו,

נראה מעורפל, כמו חזר משדה קרב.

מעליו מחליקים צורות עננים.

לצידו יש בקבוק שנסחף בגלים.

 

אנשים ניגשים, שואלים לשלומו.

מציעים לו כוס מים ומקום בו לישון.

אבל הוא מסרב, בחיוך מבויש,

טוב לי היכן שאני כאן נמצא.

 

מרוקן את כיסיו, לא מוצא שם דבר.

מחפש בפחים, מאחורי הספסל.

תפוח אכול וגבינה יבשה.

שלל מפואר, לבטנו הריקה.

 

שעת בוקר מוקדמת, חולף בריצה,

על פניו של אדם שיושב על ספסל,

לצידו יש בקבוק ובתוכו יש מכתב.

הוא מביט לשמיים ותוהה מה עכשיו.

 

אנשים ניגשים, שואלים לשלומו.

מציעים לו כוס מים ומקום בו לישון.

אבל הוא מסרב, בחיוך מבויש,

טוב לי היכן שאני כאן נמצא.