יום עובר ואת כאן, עדיין איתי.
נשמעת ונחבאת לכלים לסירוגין.
נוצת כנף נשמטת אל שביל כורכר.
שביל אל מקום של סחף ופורקן.
מבקש ישועה מאותם רעשים.
להתמסר אל החספוס שבמגע.
אהבה ישנה שמתבשמת עם השנים, (עם השנים).
השמש בקרוב יורדת אל משכנה,
רוצה לשעוט אל מה שטוב.
לאחוז בו בידיי ולברוח הרחק מכאן,
מכל מה שסובב סביבי, והטירוף
מוצא מקום להימלט מן התהום.
לילה בא, הוא שם על, המדף,
מבקש שוב לצאת, לחוש את המרחב.
אהבה ישנה ממלאת את
הריק שעוטף, תחושה של לבד.
נוצת כנף, לוחשת לי, אני כאן איתך,
ויש מקום אתה מרגיש, ת'האש שבליבך.
אהבה ישנה שמתבשמת עם השנים, (עם השנים).
השמש בקרוב יורדת אל משכנה,
רוצה לשעוט אל מה שטוב.
לאחוז בו בידיי ולברוח הרחק מכאן,
מכל מה שסובב סביבי, והטירוף
מוצא מקום להימלט מן התהום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה