לילה יורד, השער נפתח.
ניצוצות של עבר חולפים לפניי, לפניי.
פסיפס של רגעים, שהיו ואינם,
ואני רק רוצה לדעת שאת כאן.
אמצע הלילה, השחר
מתקרב,
מתהפך, לא ישן, הספק
מנקר, מנער.
משב של געגוע שולח
עוד יונה.
בתקווה שאינך, מצאת אהבה
חדשה.
פוגש
אותך בצמתים החשוכים בחיי,
כשהקרקע
בין ידיי.
רוצה
אותך תמיד איתי ואת בורחת בלעדיי,
איך
המקום שלנו זר, עולם מוזר.
הזמן עוד ירפא, כך
אומרים לי אנשים,
אולי זה נכון, רק בלילה כשנרדמים.
מנסה להיאחז במעט
שעוד נותר,
אף שמחקת כל סיכוי, ששוב
עוד נאהב.
מה עושים כשהגעגוע מסרב להרים את ידיו,
להרים את ידיו.
והריק שוב עולה, משנה את פניו של הלב שרוצה להיאחז.
כי לא מאוחר, עוד לא מאוחר
פוגש אותך בצמתים החשוכים בחיי,
כשהקרקע בין ידיי.
רוצה אותך תמיד איתי ואת בורחת בלעדיי,
איך המקום שלנו זר, עולם מוזר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה